ג׳ איר ע"ב – כפר חב"ד

אחרי מות

ניחום אבלים ליפסקר

להפנים נעימות-עריבות-ידידות-מתיקות "אחרי מות"

על "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני הוי' וימתו" כותב בעל אור החיים הק' שהסתלקו מתוך "נעימות עריבות ידידות מתיקות". כל יהודי בעת פקודתו זוכה למעין חווית נדב ואביהוא, לנעימות-עריבות-ידידות-מתיקות של קרבה לפני הוי', וצריך להיות "והחי יתן אל לבו", להמשיך את הנעימות וכו' הזו למטה ולהחדירו בלב הקרובים למי שזה עתה התקרב לפני ה'.

שאלה בפשט, למה כתוב בסוף "וימתו", הרי בתחלה כתוב "אחרי מות"? ויש לומר שיש כל כך הרבה נעימות-עריבות-ידידות-מתיקות שגם לאחר מעשה, בידיעת חסרונם ב"אשר לא צוה אותם", הם אומרים שהיה כדאי, "וימתו" בכיף, "לכתחילה אריבער". אמנם בהמשך הפרשה כתוב "וחי בהם" – רצון ה' הוא "'וחי בהם' ולא שימות בהם". אך כפי שהרבי כותב, הכל כלול בשם הפרשה – הכל כלול ב"אחרי מות" – שגם ה"וחי בהם" כלול ב"אחרי מות" (והרמז: "אחרי מות... וחי" = "נצח ישראל", מה שכל אחד אשר בשם ישראל יכונה זוכה לחיים נצחיים) ונמצא בהשראת הנעימות-עריבות-ידידות-מתיקות של "בקרבתם לפני הוי' וימתו".

ב"פרי הארץ" שלמדנו בשיעור השבוע (היארצייט שלו היה ביום שני, ב' דר"ח איר) כתוב שאצל הצדיק שבדרגת "אין" ה"וימתו" הוא הכי טוב ("וימתו" עולה נתיב [היהלום של אהיה – "אהיה אשר אהיה"] – "נתיב לא ידעו עיט", נתיב ה-לב המתיחד עם שער הנון, היחוד של חיים נצחיים).

הכל היה הקדמה למה שצריך להמשיך, "והחי יתן אל לבו", להמשיך את הנעימות-עריבות-ידידות-מתיקות.

נעימות-עריבות-ידידות-מתיקות בסדר הדורות

יש כאן ארבע מילים, שכולן מתורגמות לאידיש כ'זיסקייט', אך לכל אחד גוון מיוחד, ויש כאן סדר של ארבעה שלבים (ר"ת נעים): עצם הנעם, הנעימות, הוא מתן תורה (נעם רומז ל"וירא העם וינעו" – נע-עם), "ויהי נעם ה' אלהינו עלינו", וכן דוד המלך אומר "שבתי בבית הוי'... לחזות בנעם הוי'" – ללמוד שם תורת ה' כל הימים, "והגית בו יומם ולילה"; העריבות היא הכניסה לארץ לאחר מתן תורה – שאז קבלו עליהם ערבות. לפעמים דורשים ערבות-אחריות כערבות-מתיקות (כמו "עדי ערב" או "ערבין זה בזה"), וכאן דורשים הפוך – שהערבות-מתיקות היא כאשר נכנסים לארץ ונתחדשה הערבות בין היהודים (דהיינו הזיסקייט ממה שכל היהודים ערבים זה בזה); ידידות היא בבנין בית המקדש על ידי שלמה המלך שנקרא ידידיה, וכמאחז"ל "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד". והוא סוד "מקדש אדני כוננו ידיך" – שתי ידים, יד-יד; בסוף המתיקות היא מלך המשיח, שהוא המתוק מדבש (משיח בן דוד, צאצא דוד-בת-שבע ר"ת דבש כנודע) – "וימתקו המים", שבא להמתיק את כל המים המרים שיש בעולם (בסוד "ומעין מבית ה' יצא וגו'" לעתיד לבוא), "לאהפכא חשוכא לנהורא וטעמין מרירו למיתקא". ועל ידי תורתו – "תורה חדשה מאתי תצא" – יאיר את העולם באור חדש, "מתוק האור". ולסיכום:

גם המשיח, התכלית, נכלל בתוך הנעימות (הכל ר"ת נעים כנ"ל), הכל נכלל בתורה (וכל הנעם, עד למתיקות התורה החדשה של מלך המשיח, ניתן במתן תורה, שהרי "נאך אמאל מתן תורה וועט ניט זיין" – 'לא יהיה שוב מתן תורה'). גם בהסתלקות הנשמה העיקר הוא "לחזות בנעם הוי'", היא נהנית מהפרי הפנימי והעצמי של כל מה שעשתה ולמדה בעולם הזה, מהעצמיות של לימוד התורה.

אחרי מות קדושים תהיו

[בקשו לומר משהו על אחרי-קדושים, הקשר בין שתי הפרשיות]. כידוע לכולנו, ה'עולם' דורש "אחרי מות – קדֹשים אמור", אך פרשת אמֹר לא נכללת בפרשת שבוע, אז צריך לדרוש רק את אחרי-קדשים. ההסבר הוא שכמו שהשם "אחרי מות" מורכב משתי מלים, צריך גם שתי מלים של קדושים – "קדשים תהיו" ("אחרי מות – קדשים תהיו" עולה 1540 שעולה ישראל כאשר ה-א = 1000, כאשר רק הר"ת = ישראל [והשאר = 999]. 1540 היינו המשולש של 55, הכל, שהוא המשולש של 10, שהוא המשולש של 4 – 2 ברבוע. והוא גם המשולש בשלשה ממדים של 20. הערך הממוצע של שתי הפרשיות "אחרי מות" ו"קדשים תהיו" הוא 770, כאשר הערך הממוצע של כל תבה הוא 385, הפירמידה של 10 שעולה שכינה, כמבואר גימטריא זו בזהר הקדוש).

אפשר לדרוש בשני אופנים, או ש"אחרי מות" נותן כח ל"קדשים תהיו" – הבנים יושבים שבעה, נשארים בעלמא דין, וה"אחרי מות" נותן לכם כח ל"קדשים תהיו", שתהיו קדושים – שתקדישו את חייכם למען שמו יתברך, למען הגשמת תכלית הכוונה של בריאת העולם, שתקיימו את הוראת הרבי "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את המשיח תיכף ומיד ממש", שבזה גם תנציחו את אבא שיזכה לחיים נצחיים, נשמה בגוף גשמי.

אפשר לדרוש עוד יותר, לחבר את השמות לגמרי – "אחרי מות קדשים" (בגימטריא "בזאת יבא אהרן אל הקדש") – ואז הפירוש שה"קדושים" הולך על נדב ואביהוא בני אהרן, על הקרוב שמת, ואומרים לכם "תהיו". כלומר, "אחרי מות קדושים" אומרים לכם "תהיו" אתם. "הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם" – כמו שהוא היה מה שהוא, תהיו אתם מה שאתם (וזוהי ההשראה שאתם מקבלים ממנו). כמו שרבי זושא אמר שלא ישאלו אותי למה לא היית משה רבינו אלא למה לא היית זושא. "אחרי מות קדושים" אתם "תהיו" מי שאתם, תמצאו את שליחותכם המתאימה לכם בעולם ותקיימו את השליחות בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.