בע"ה

מוצש"ק ראה, אור לכ"ח מנחם-אב ע"ז – כפר חב"ד

"שם תעלה עֹלֹתיך"

שיעור למלמדים (חלק ראשון)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. תשע ה'עולות' למזבח (בעל הטורים)

נגנו "אליהו הנביא", "אתקינו סעודתא... דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא וכו'", "מזמור לדוד", "המבדיל", "שערי אורה...", "אמר ה' ליעקב".

מיכאל (יוצא מחר להודו) – נסיעה טובה ושליחות מוצלחת.

נגנו "אני לדודי", ניגון מקובליץ, "שאמיל".

בעזרת ה' רוצים ללמוד את "היום יום" של חדש אלול. וגם, תוך כדי השבוע הזה ראיתי איזה "בעל הטורים" יפה ופתאום התחשק לי שצריך גם ללמוד 'פניני בעל הטורים' בשביל הילדים בחדר. רוצים שיהיו הרבה שעשועי תורה לילדים בחדר ובעל הטורים הוא מקור מצוין, ורצינו גם שילמדו בכל יום את "היום יום" של היום, על הבקר בחדר.

"שם תעלה עלתיך" – תשעה עולים למזבח

רק כדי לצאת ידי חובת המחשבה של בעל הטורים נאמר אחד: בפרשת ראה, פרשת שבוע, יש ביטוי "שם תעלה עֹלֹתיך" – שלש מילים. "שם" הולך על מקום המקדש, "המקום אשר יבחר הוי' לשכן שמו שם", בית הבחירה. בכלל, כמו שנראה, יש הרבה מאד פעמים – דווקא במשנה תורה, החל מפרשת ראה[ב] – שמקום המקדש נקרא "שם"[ג]. בכלל, אנחנו אוהבים להתבונן במלים קצרות ופשוטות. צריך להתבונן במלה "שם".

קודם נראה מה שבעל הטורים אומר: "שם תעלה עֹלֹתיך" ר"ת תשע (ס"ת כמה – כמה? תשע! השאלה כפולה של 13 והתשובה כפולה של 7, ודוק. כמה תשע בהכאה פרטית = 20350 = 10 פעמים הכל פעמים הבל). כבר שייך לחב"דניקים, כי תשע שוה 770. הוא אומר שבא לרמז שיש תשעה דברים שמעלים על גבי המזבח (שבכלל "תעלה עלתיך"), והוא מפרט: עֹלה, חטאת, אשם, שלמים, מנחה, שמן, לבֹנה, יין, מים. צריך לבדוק אם יש מקור שיש תשעה דברים שמעלים על גבי המזבח, אך הוא מביא זאת כדבר פשוט והרמז הוא ראשי התיבות של "שם תעלה עלתיך".

עד כאן דבריו של בעל הטורים – תפס את העין שלי, הוא אומר את הר"ת תשע ושיש תשעה דברים שמעלים על גבי המזבח.

הקבלת תשעת הדברים לספירות

קודם נתבונן בתשעת הדברים האלה: הראשון הוא העולה, פשט הפסוק. כתוב "תעלה עלתיך" ובעל הטורים מוסיף לעולה עוד שמונה דברים. כבר יש לנו סימן של התשעה – אח (מקום הבערת אש), הכלל המפורש הוא העולה ואחרי העולה יש עוד שמונה דברים, סה"כ תשעה. קודם יש את עיקרי קרבנות הבהמה (והעוף) – עולה, חטאת, אשם, שלמים. איך נקביל?

חכמה ובינה: מים ויין

בשביל הקבלה צריך לתפוס משהו בסדר הדברים שהוא בטוח – משהו שאנחנו מכירים – ולפי זה לפתח את הכלל. כשהתבוננתי במלים האלה הברורים היו שני האחרונים – יין ומים. ניסוך היין יש כל ימות השנה ומים – שמשלימים הכל, מסביר מלמטה למעלה, הכל עולה-עליה – הם השיא, אותם מנסכים בסוכות. חידוש ששיא מה שמעלים על גבי המזבח הוא מים. מתי מעלים מים? בחג, שהוא בעצם סיום הפרשה, חג הסוכות, "ושמחת בחגך... והיית אך שמח". עיקר השמחה הוא שמחת בית השואבה, שהיא שמחת המים – קרבן המים. כתוב בפירוש בחסידות שהיין שמנסכים כל השנה והתוספת של ניסוך המים בחג – "חביבין עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה" – הם אמא, מוחין דאמא, "נכנס יין יצא סוד", והבטול (מים הם פשוטים) של חכמה, מוחין דאבא. אם כן, ברור – אצלי על כל פנים – שמה שמגיע בסוף למים ויין הם חכמה ובינה.

נצח-הוד-יסוד: עולה-חטאת-אשם

על פי זה צריך לעלות מלמטה למעלה, עולה, בשאר: עולה-חטאת-אשם הם שלישיה.

קודם כל, המלה אשם מאד מענינת, כי היא א-שם, קשור ל"שם" בפסוק. אמרנו שיש מלה שרומזת במשנה תורה לבית המקדש – המלה "שם". בתור קרבן ה"שם" הוא קרבן אשם. כתוב שאשם הוא ספירת היסוד (לפי ספר יצירה, הצירוף אשם הוא הצירוף והי, הצירוף של ספירת היסוד), תיקון הברית. ב"פרק בעבודת ה'" לומדים הרבה על רגשי אשם. מהו אשם? פגם הברית הוא עיקר האשם, וכנראה שגם קרבן אשם בא לתקן אותו.

חטאת היא בהוד, "הודי נהפך עלי למשחית". כשח"ו אדם חוטא הוא פגם בספירת ההוד, הופך את ההוד למשחית, "כל היום דוה" וצריך להביא חטאת.

לפי זה עולה – שבאה לכפר על מצות עשה, כל פעם אפשר לנדב קרבן עולה, גם פרשת קרבנות בתחלת תורת כהנים מתחילה מעולה, הכל מתחיל מעולה – אומרת לי "עמק רום". יש "עמק רום" ו"עמק תחת" – ב"עמק תחת" יש חטאת, שאדם נפל והגיע ל"עמק תחת", וקרבן עולה הוא "עמק רום", שאדם עולה. "עמק רום" הוא ספירת הנצח ו"עמק תחת" הוא ספירת ההוד.

נצח והוד הם משה ואהרן. אם ההקבלה נכונה, הקרבת קרבן עולה היא התקשרות למשה רבינו. איך אני יודע שמשה הוא עולה? "מי עלה שמים" הוא פסוק על משה רבינו. משה כל הזמן בעליה (כמ"ש "ומשה עלה את האלהים" "ויאמר הוי' אל משה עלה אלי ההרה" "ויאמר הוי' אל משה עלה אל הר העברים" – "בתלתא זימני הוי חזקה").

מה החטאת של אהרן? חטא "העגל אשר עשה אהרן", התורה אומרת שאהרן עשה את העגל. מחטא העגל הוא מתבייש, בושה של קדושה, וכתוב "למה אתה בוש? לכך נבחרת" – מכיון שאתה בוש בחרו בך. הוא המשרת "במקום אשר יבחר הוי' לשכן שמו שם", "שם תעלה עלתיך" (יש לומר שקדימת "שם" ל"תעלה עלתיך" רומז לקדימת "עמק תחת" ל"עמק רום" במקום המקדש, לקרבן חטאת הקודם לקרבן עולה – "לפרקליט שנכנס ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו". היינו קדימת אהרן למשה, "הולך בתֹם ילך בטח". "שם תעלה עלתיך" ועוד חטאת עלה = הוי' פעמים חכמה, חיה ברבוע ועוד יחידה ברבוע, ודוק).

לכן כך נקביל את השלישיה הזו. עולה היא משה רבינו עצמו – משה-עֹלה עולה 450, הממוצע הוא בחירה, יה ברבוע (משה = יה פעמים חיה, עלה = ז פעמים יה). יש כאן רבוע כפול, כבר אומר שלמות. יש שש אותיות, כך שממוצע כל אות הוא כהן, בטחון. מתי משה רבינו היה כהן? בימי המילואים. אם כן, יש לנו עולה כנגד משה, חטאת כנגד אהרן ואשם כנגד יוסף הצדיק ("אבל אשמים אנחנו" על מכירת יוסף). עלה חטאת אשם = 864 = 3 פעמים 288, סוד רפח, ודוק.

תפארת: שלמים

אחר כך שלמים בתפארת. פשוט, כי יש שם ריבוי גוונים – שלום למזבח, לכהנים ולבעלים. כולל שלשה קוים, שלשה אוכלים אותם, כולם נהנים, כולם מרוצים מהשלמים (היכל התפארת הוא "היכל הרצון").

גבורה: מנחה

אחר כך מנחה. מי שייך לתפלת מנחה? יצחק, מדת הגבורה. את המנחה נשים במקום הגבורה. קרבן מנחה היא קרבן עני, "תפלה לעני כי יעטף ולפני הוי' ישפך שיחו" – "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב".

דעת וחסד: שמן ולבונה

עד כאן עשינו בדיוק לפי הסדר שהוא כותב, אבל כעת יהיה לנו חילוף קטן, כי הוא כותב שמן ולבונה. הוא מקדים שמן ללבונה כי כך בפסוקים, אבל יותר מתאים לשים את הלבונה בחסד ואת השמן בדעת.

הרי בסוף יש לנו יין ומים, שכבר אמרנו שהם בינה וחכמה. איפה שמן? אם לא היה לי מים בחכמה הייתי שם את השמן בחכמה, כפי שכתוב הרבה פעמים שיין הוא בינה ושמן הוא חכמה, "שמן משחת קדש" ("'קדש' מלה בגרמיה" בחכמה). אבל כאן יש לי מים בחכמה, אז איפה צריך להיות השמן? במקום הדעת, שרש היסוד. כתוב שבמדות הלב יש שבעה משקים ושם השמן הוא ביסוד. זו הקבלה ידועה אצלנו. השמן הוא היסוד, הזרע, ומאיפה מושכים אותו? מהדעת. לכן נשים את השמן בדעת ונשארת לנו הלבונה בחסד.

למי יש רעיון למה לבונה בחסד? [לשון לבן.] אם תסתכלו בסוף ספר יצירה, איך שהאריז"ל עושה את ההקבלות של ספר יצירה, ובהקבלת כוכבי הלכת לספירות יש לו חידוש – הוא אומר שהירח-הלבנה הוא חסד. תמיד ידוע שלבנה היא מלכות, כנסת ישראל, אבל שם הוא אומר שהלבנה היא חסד. לבנה היא לבונה, ובאמת בגלל הצבע הלבן שבחסד. בכלל, כתוב שהמצוות שהאבות קיימו "ריחות היו". הראשון שקיים את כל המצוות הוא אברהם אבינו, הן היו "ריחות" והריח הכי טוב הוא לבונה. צריך לומר שהמצוות של אברהם אבינו הן בחינת לבונה – גם לבן וגם ריח טוב.

סיכום

אם כן, עשינו הקבלה של תשעת הדברים שהוא כותב שמעלים על גבי המזבח, והרמז שלהם הוא תשע:

אם נעשה את הגימטריא של כל תשעת הדברים – מקבלים 2024, אבל בבעל הטורים ודאי מותר לנו להוסיף את הכולל, ואז יוצא מה ברבוע. היות שיש פה תשעה דברים יש ממוצע – יה ברבוע, בחירה, המספר שראינו קודם. כלומר, ממוצע כל מלה כאן הוא בחירה, "בית הבחירה", "המקום אשר יבחר הוי' לשכן שמו שמה".

כמה שוות רק שתי המלים "תעלה עלתיך" (כפל של עליה)? 1035, מה במשולש, ג"פ שמה (משה), ה"פ אור (של יום אחד של מעשה בראשית, כנגד חמשה חומשי תורה אור, כמבואר במדרש). כל תשעת הדברים שמנה בעל הטורים עלו מה ברבוע ושתי המלים האלה עולות מה במשולש.

קרבן עצים

[שאלה: עצים הם העשירי?] כאשר מקבילים את התשעה שהוא מונה לספירות צריך לומר שהמזבח הוא המלכות ועליו מעלים תשעה דברים. בכל אופן ההצעה שקרבן העצים ישלים את העשרה היא הצעה טובה.

"קרבן העצים"[ד] הוא כקדשי בדק הבית – כדעת רבנן (שלא כרבי), וכן הלכה (ראה כסף משנה לרמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ט"ז הלכה י"ג) – ובכך הוא שונה מתשעת הדברים שמונה בעל הטורים.

המקור בתורה לקרבן העצים הוא מיתור המלה "קרבן" ("תנו רבנן קרבן מלמד שמתנדבין עצים") ופירש"י שהוא מהפסוק "ונפש כי תקריב קרבן מנחה להוי'", אך רבינו גרשון כותב שהוא מ"אדם כי יקריב מכם קרבן להוי' [מן הבהמה וגו']" (פסוק הכותרת של כל הקרבנות כולם – לפני כל הקרבנות בא קרבן עצים, והוא שייך לעצם מציאות האדם בהיותו "עץ השדה" – אדם בהכאת אותיות = עץ, ודוק). אם הלימוד הוא מ"קרבן מנחה" אזי הוא נכלל במנחה (שכנגד ספירת הגבורה כנ"ל, מתאים להיותו לשם הבערת האש-גבורה על גבי המזבח) ואם הוא מ"אדם כי יקריב מכם קרבן" אזי הוא השרש כל הקרבנות כנ"ל, הרי הוא מכשיר לכל הקרבנות (והוא כנגד הכתר, שלא נכלל בהקבלה הנ"ל).

גם במשנה וגם ברמב"ם קרבן עצים מצטרף ללבונה (במשנה קודם עצים ואח"כ לבונה, וברמב"ם, באותה הלכה, קודם לבונה ואח"כ עצים), ואם כן י"ל שהוא נכלל יחד עם הלבונה (שבמקום החסד, וכן משמע מהסימן המובא בגמרא לפני המשנה "הרי עלי עצים" וכו': "עצים, זהב, יין, עולה, תודה, שור"[ה] שבפשטות מכוון כנגד הו"ק לפי הסדר, ודוק היטב).

נמצאנו למדים שקרבן העצים מתקשר לכתר-דעת-חסד-גבורה – הדעת כוללת ה חסדים ו-ה גבורות. הערך הממוצע של שש התבות כתר דעת חסד גבורה קרבן עצים = חי ברבוע. וכן י"ל שהעצים הם בסוד "כליות יועצות", נצח והוד, עולה וחטאת, שני הקרבנות העיקריים, כדלקמן. בירושלמי כתוב, וכן פוסק הרמב"ם, שאם אמר "הרי עלי עצים" מביא שני עצים, אך אם אמר "הרי עלי עץ" מביא עץ אחד, סוד "עצת הוי' היא תקום".

וכן ראינו לעיל (בהערה ה) שעיקר הגילוי של קרבן עצים היה בתחלת תקופת בית שני, בחינת מלכות ותורה שבעל פה. נמצא שקרבן עצים משלים את התשע לעשר, כאשר "העשירי יהיה קדש להוי'", קדש נוטריקון יקוד אש כנודע בחז"ל, היינו רמז ברור לקרבן העצים שלשם הבערת האש על גבי המזבח (תשע נוטריקון תמיד אש עצים; כאשר מוסיפים לתשעת הדברים שמונה בעל הטורים – העולים 2024, כנ"ל – גם עץ = 2184 = 12 פעמים יעקב, פד פעמים הוי' ב"ה. עץ ועוד 9 = 169, אחד-אהבה ברבוע).

נמצא שעצם המזבח הוא גוף המלכות ואילו קרבן העצים שעל גבי המזבח הוא המכשיר להעלאת האש על גבי המזבח, סוד העלאת מ"ן, הבאת "אש מן ההדיוט" בגימטריא נפש, "ונפש כי תקריב קרבן", סוד עקדת יצחק, "הנה האש והעצים", ותיקון חטא נדב ואביהוא, 9², תיקון עולם התהו שעולה קרבן עצים, וביחד עם "אש מן השמים" עולה "לא יפחות משני גזירין" ע"ה, וד"ל.

ב. "שם"

הופעות "שם" בתורה

נחזור למלה "שם": כאשר כתוב "שם" בתורה אפשר לקרוא בשלשה אופנים שונים. זו שאלה לילדים – אני כותב "שם", כמה מלים יכול להיות? שלש מלים שונות, וכך באמת מופיע בתורה, בשלש הצורות. שָם, שֵם ושָׂם. כתוב שה' ברא את העולם בשלשה ספרים. שם בגימטריא ספר וג"פ שם – שלשה ספרים – עולה השגחה פרטית, 1020, כידוע.

אם עושים חיפוש במחשב כמה "שם" יש בחמשה חומשי תורה תראו שיש 208, יצחק. רובם שָם או שֵם אבל חלקם שָׂם, כמו סם חיים. ידוע ש"בעל שם טוב" כולו טוב – כל מלה כפולת טוב והכל יחד עולה זך פעמים טוב. בעל שֵם טוב הוא גם בעל שָם טוב – הוא מביא אותנו שמה (אותיות משה).

איפה יש פסוק שהקב"ה נמצא "שם" (חוץ ממקום בית הבחירה שנקרא "שם", "לשכן שמו שם")? "אם אסק שמים שם אתה", יש גם ניגון חב"די על זה. [יש "שם" ברמב"ם.] זה ביטוי ערבי שהרמב"ם מגייר, "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שָם מצוי ראשון". הרמב"ם אוהב את המלה "שם", הוא לקח אותה מערבית וגייר אותה גיור כהלכה. הקב"ה הוא "שם" ובית הבחירה הוא "שם". ["אשר שם האלהים".] יש "שם" ויש "שמה", גם חשוב מאד, אותיות "משה" – "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים".

"שם" ראשון ואחרון בתורה

"הכל הולך אחר הפתיחה", איפה ה"שם" הראשון בתורה? ["שם הזהב".] עוד לפני כן. ["וישם שם את האדם אשר יצר".] כן, "ויטע הוי' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר" – גם לשון נופל על לשון של שׂם-שׁם, אחר כך יש גם "שׁם שׂם [לו חק]". כנראה שבית שמאי אוהב את ה"שם", לעתיד לבוא – או טו טו – הלכה כבית שמאי. מה ה"שם" האחרון? "וימת שם משה עבד הוי'".

הראשון "וישם שם" והאחרון "שם משה". הראשון הוא תחלת בריאת יציר כפיו של הקב"ה, אדם הראשון, שה' בורא אותו ונוטע עבורו גן בעדן מקדם – הוא שם אותו שם, ראשית החיים שלו. ה"שם" הוא תחלת חיי אדם ו"שם" הוא סיום ההתעלות של משה עבד ה'. היות ש"נעוץ סופן בתחלתן" רמז שמשה בעצם לא מת, אלא הוא חוזר ושמים אותו בגן עדן מקדם. עוד פעם, ה"שם" מתחיל מ"וישם שם את האדם אשר יצר" ונגמר "וימת שם משה עבד הוי'". "משה לא מת", אף על פי שכתוב "וימת שם משה". אמרנו שבכל התורה יש 208 פעמים שם. אם עושים גימטריא – "וישם שם את האדם" ועוד "וימת שם משה" – עולה 11 פעמים 208, 88, כביכול, פעמים הוי'.

"שם" – המקיף המוביל

נתעמק יותר מה זה אומר לנו. כל מה שאנחנו אומרים הוא בשביל ילדים, אבל הערב מדגישים שבשביל ילדים – לא הרבה אחרת מתמיד... מלה פשוטה, "שם", אני שואל את הילד מה הוא מרגיש במלה הזו? קודם כל, "שם" משמע לי משהו רחוק-רחוק, "אם אסק שמים שם אתה", רחוק ממני לגמרי. אנחנו אומרים ש"שם" הוא בית הבחירה, המשיח, ה' שם – "לית אתר פנוי מיניה", אבל אומרים שגם ה' שם, גם המשיח שם וגם המקדש שם, אז צריך שיהיה קרוב מאד, "כי קרוב אליך הדבר מאד".

אלא מה? הוא באמת קרוב – "מרחוק הוי' נראה לי". "מרחוק" הוא המקיף הרחוק, היחידה שבנפש, מסירות הנפש של היהודי, האמונה הפשוטה של היהודי – זה "שם", אבל הוא שמוביל אותנו. מי שנוסע להודו נוסע ל"שם", ואכן אנחנו מסבירים ששם מגלים את היחידה שבנפש – "שם". כל הזמן צריך להיות עם הראש של "שם".

"שם" – "רצוא ושוב"

מהן האותיות שם בספר יצירה? כל ספר יצירה הוא אשם, ג אמות אמש, כמו שמביא גם בתניא פ"ג. מהן אמות אמש? אויר-מים-אש, שבספירות הן כתר-חכמה-בינה. בספר התניא הוא אומר שהם הג"ר, המוחין, ובספר יצירה הם כתר-חכמה-בינה. יסוד היסודות של ספר יצירה, של כל הקבלה. אם כן, מהן אותיות שם? אש ומים, כמו שמים. רואים שכל פעם יש לשון נופל על לשון – "[אם אסק] שמים שם". [יש גם שלישיה, "לשום שמו שם".] נכון, שלש פעמים "שם"[ו].

 שוב, ש היא אש ו-מ היא מים. מה זה אומר לנו? קודם אש ואחר כך מים, מה זה אומר בנפש? מה הביטוי לכך שיש קודם אש ואחר כך מים? "רצוא ושוב", "והחיות" – והחיוּת, שיהיה לילד חיות בלימוד התורה וקיום המצות – "רצוא ושוב". זהו דופק החיים, "רצוא ושוב", ואם רוצים לתמצת בשתי אותיות, אש-מים, זו המלה שם. כמה שוה "רצוא ושוב"? תורה. "רצוא ושוב" ועוד "שם" שוה "שמע ישראל", תורה היא ע ישראל (ע נפש של ישראל). באמת כתוב בקבלה שמחלקים "שמע" ל-שם ע. כל מצוות היחוד מתחילה מ"שם". אם כן, מה זה אומר? שעיקר עבודת ה' בבית הבחירה היא עבודה של "שם", של "רצוא ושוב".

עיקר הווארט הוא ש"שם" הוא אש-מים, התכלית היא להגיע למים, וגם תשעת הדברים של בעל הטורים מגיעים בסוף למים – והרי טבע המים הוא בדיוק ההיפך מ"תעלה עלתיך", הם בבחינת "שוב". יין הוא עדיין "רצוא", כל הדברים עד המים – ולא עד בכלל – הם "רצוא" ומים הם "שוב". כתוב בחסידות שכל הקרבנות הם "רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף", הכל עליה. אבל החידוש שהתכל'ס היא ה"שוב". כתוב בחסידות שלא חושבים על ה"שוב" בזמן ה"רצוא". הוא מתוכנן מראש, כמו אצל רבי עקיבא, אבל תוך כדי לא חושבים עליו. במלה "שם" יש את התכנון שהתכלית היא באמת ה"שוב", המים, אבל תוך כדי ה"רצוא" יש רק את "תעלה עולותיך", הכל עולות, עליה עד אין סוף.

יש כאן רמז, כמו שחז"ל אומרים שכל הקרבנות עתידים להבטל חוץ מקרבן תודה, לעניננו הכל עתיד להתבטל חוץ ממים – ניסוך המים עתיד להשאר, ויתכן שיהיה כל השנה. שיעשו בית מקדש ויהיה מזבח והכל אבל רק ישפכו שם מים כל היום. [כמו שנסכו מים במעמד של שמואל עם העם במצפה?] כן, זו דוגמה טובה – שם נאמר "ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני הוי'"[ז] (ת"י "ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם יי" – "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה").

שם – שילה-ירושלם

אחרון חביב: איך קוראים למקום "שם"? שם שלא נמצא בתורה – ירושלם, "ירושלם עיר הקדש" ("ירושלם עיר הקדש" עולה 1275, המשולש של 50, שם התגלות שער הנון, "תספרו חמשים יום"). בירושלם יש גם אותיות שם. אכן שם בן נח (מלכי צדק) קרא למקום שלם ("מלכי צדק מלך שלם"). היום מקצרים ירושלים י-ם, אבל ירו כולן אותיות חלשות ואפשר לקצר גם ש-ם.

קודם בפרשה כתוב "לשכנו תדרשו ובאת שמה" – כפי שדברנו בשיעור בעמונה שבוע שעבר – ורש"י כותב ש"שמה" (אותיות משה) היינו שילה (בגימטריא שמה). אחר כך כתוב "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה", ורש"י כותב שהמנוחה היא שילה והנחלה ירושלם. אף ששילה חרבה וכתוב שה' בחר בירושלים – לא כתוב שבחר בשילה – המשכן עמד שם שסט שנים, כמעט כמו עמידת בית ראשון ובית שני. משכן שילה הוא משהו מאד רציני, וכנראה גם נמשך לנצח.

לפי הדעה שרש"י מביא בפשוטו של מקרא שמנוחה היא שילה ונחלה היא ירושלים – ודאי שאנחנו רוצים שגם המנוחה תשאר במציאות לעד. כדי שתהיה לנו מנוחה – כתוב ש"צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא", אבל כתוב בתניא שבסוף בסוף כן תהיה מנוחה, בסוף בסוף יגיעו לשילה, תחית המתים. מנוחה היא שילה ונחלה היא ירושלם. אם כן, אנחנו לא מוותרים על שילה. צריך לומר שכאשר ה' בוחר בירושלם הוא מביא לשם גם את שילה (אכן יש דעה בחז"ל שגם מנוחה וגם נחלה הם ירושלם).

למה אמרנו את כל זה? בפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה" "שמה" הוא שילה. איך תחלת הפסוק? "כי אם אל המקום אשר יבחר הוי' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה". לפני "לשכנו... שמה" כתוב "שם". יש מחלקות במפרשי רש"י אם "שם" זה הולך על שילה או על ירושלם, ולפי הכלל ש"אלו ואלו" צריך לומר ש"שם" זו – ה"שם" הראשון בתורה שכתוב על מקום בחירת ה', "הכל הולך אחר הפתיחה" – כולל את שניהם. אם כן, מה הסימן העיקרי של שם? שילה-ירושלם. ככה צריך לכוון, ש"שם" היינו שילה-ירושלם (נמצא שעיקר ה"רצוא", אש ה-ש, שייך לשילה, בחינת משה-עֹלה כנ"ל, ואילו עיקר ה"שוב", התכלית, המים, שייך לירושלם, היינו סוד "מים חיים מירושלם").

מה זה אומר לגבי משיח? מי הוא שילה ומי ירושלים? משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כפשוטו (כתוב ששרש משיח בן יוסף במוחין דאמא, אש, רצוא, ואילו שרש משיח בן דוד במוחין דאבא, מים, שוב). שילה היינו משיח בן יוסף, בנחלת יוסף, וירושלים משיח בן דוד, הוא קנה את המקום. במקדש נאמר "ראה ביתך דוד", בית המקדש בירושלים הוא הבית של דוד המלך. כמה שוה שילה? משה, כי משה שייך דווקא למשיח בן יוסף, הגואל הראשון, לכן הוא לקח דווקא את עצמות יוסף עמו. "עד כי יבא שילה" – שילה שוה משה, אבל הוא שם של מלך המשיח (כמו שהסברנו לפני שבוע), "יבא שילה" בגימטריא משיח, על פי פשט שילה הוא המשיח. אם כן, יש עוד כוונה ש-שם ר"ת שילה-משיח (שילה משיח סוד "ישמח משה", הבל-יחידה במשולש כנודע). "עד כי יבא שילה" נאמר בברכת יהודה (וכן שילה רומז לשלה בן יהודה), והוא סוד התכללות עץ יוסף בעץ יהודה (סוד קרבן העצים – "וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך"), וד"ל.

רמזי שילה-ירושלם

נעשה בשביל הילדים (כולנו ילדים) ציור: כמה אותיות יש ב-שילה? 4. כמה בירושלם? 6, השם ירושלם כולל שני שמות, ירו היינו מה שאברהם קרא יראה (ירו = יראה) ו-שלם כפי שקרא אותו מלכי צדק מלך שלם. אם כן, מתבקש לצייר את שילה ירושלם כמשולש שיורד מ-4 ל-1:

ש  י  ל  ה

י  ר  ו

ש  ל

ם

הפנות הן שמה. כפי שהסברנו לפני שבוע, הרמב"ם בתחלת הלכות מלכים לומד את המצוה לבנות את בית הבחירה מהפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה" – לפי הרמב"ם זהו בית המקדש אשר בירושלם, אבל לפי רש"י זהו משכן שילה. רואים משהו מאד נחמד במשולש הזה, שהפנות הן שמה, אותיות משה, בגימטריא שילה וממילא שאר אותיות המשולש = ירושלם. למה משה שייך ליוסף? גם צירוף אותיות שהם, האבן של יוסף.

לחיים לחיים. עד כאן בהשראת בעל הטורים.

נגנו ניגון הבעל שם טוב.

רק לא אמרנו כמה שוה שילה-ירושלם – 931, כפולה של מט (ז ברבוע), מט פעמים יט (ז פעמים גפן – "גפן ממצרים תסיע" עד לשילה-ירושלם).

הדבר הכי חשוב במספר הזה, אם חוזרים לספר יצירה (כמו שדברנו על אמ"ש), הוא עולם-שנה-נפש. רמז יפהפה. בכל המציאות יש שלשה ממדים – עולם-שנה-נפש. ביום כיפור כתוב – ווארט שהרבי אוהב לחזור עליו – שיש את יחוד העצם של שלשתם. כעת מתחילים את חדש אלול והשיא הוא להגיע ליום כיפור, בו יש את המובחר של הנפש, הכהן הגדול, במובחר של המקום, קדש הקדשים, והמובחר של השנה, "אחת בשנה". היחוד של עולם-שנה-נפש עולה שילה-ירושלם. ס"ת עולם-שנה-נפש הם שמה, בגימטריא שילה, נמצא שראשי ואמצעי התיבות בגימטריא ירושלם.

שמה גם אותיות השם (יתברך, כמו שכתוב "ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את הוי' אלהיך") וגם מהש, השם החמישי מ-עב שמות של ה'. הסדר של ס"ת עולם-שנה-נפש הוא מהש. יש שתי דעות בקבלה אם עש"ן הם מלמטה למעלה או מלמעלה למטה. לפי פשט החסידות הם מלמטה למעלה, ואז סדר סופי התיבות השם הקדוש מהש, אבל אם בסדר הפוך, מלמעלה למטה, הס"ת הם שהם, האבן של יוסף. זה רמז יפהפה, להסביר מה הם עולם-שנה-נפש (ר"ת עשן, 7 פעמים 60, כלי, ואוס"ת 511, 7 פעמים 73, חכמה), שהגילוי הוא שילה-ירושלם.

"שם" עליון ו"שם" תחתון

[איך מסתדר עם מה שכתוב במאמרים ש"שם" הוא מקום הקליפות, "ובקשתם משם"?] "את זה לעֻמת זה עשה האלהים". יש את הכי נמוך, ה"שם" הכי נמוך, ויש את "אם אסק שמים שם אתה", ה"שם" הכי גבוה. צריך להפוך. "שם", היות שהוא רחוק, הוא לא גלוי. רק אמרנו קודם שהפסוק אומר "מרחוק הוי' נראה לי". מה שהכי שם, רחוק רחוק, הוא חשך (כל כך רחוק שהאור, הגילוי במודע, לא מגיע לשם), ומה שהכי למטה בקליפות הוא גם חשך. הכי נמוך נקרא חשך, כמו הגלות שהיא חשך כפול ומכופל, והכי גבוה גם נקרא חשך, "ישת חשך סתרו".

כתוב שכל תכלית הבריאה והעבודה שלנו היא להפוך את החשך התחתון, ה"שם" התחתון, לחשך העליון, ה"שם" העליון (גם ה"שם" העליון, "שם תעלה עלתיך", רומז להתכללות ה"עמק תחת" "שם", סוד הבאת קרבן חטאת – קרבן חטאת = 770 = "שם תעלה עלתיך" – דווקא במקום המקדש כנ"ל. גם 'שם עמק תחת' ר"ת תשע. שם עמק תחת = "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", יחודא תתאה, ודוק).

עד כאן "שם", לחיים לחיים. צריך להזכיר את הבעל שם טוב במוצאי שבת, הכל היה להזכיר את הבעל שָם טוב...

ילדים "פה" וילדים "שם"

[לפעמים בכתה יש תלמיד שמרגישים שלא נמצא פה, שהוא שם. מה העצה?] תדרוש לו את הדרוש הזה, עד שיכנס לו חזק, אז תביא את ה"שם" לכאן. [הרבי הריי"צ סיפר שכאשר מישהו הציץ החוצה הוא אמר לו שיוציא אותו החוצה כדי שיסתכל פנימה.] אמרנו הרבה פעמים שבדור שלנו יש איזה יצר שאנשים רוצים להחליף את השם, איזה שם חדש – שֵם ושָם אותו דבר, מרגישים ששָם יש איזה שֵם אחר. האמת שגם שם קוראים לך באותו שם – כשתגיע לשם תסתכל פנימה ותכיר את עצמך באותו שם שבו נולדת.

באמת יש קשר בין פה לשם – שם = ד"פ פה! צריך לקבץ את נדחי ישראל (כל הילדים שלא נמצאים פה אלא שם) מארבע רוחות העולם (מכל מקום שהמחשבה שלהם משוטטת) ולרכז את הכל פה, שכל ה"שם" יהיה "פה" (שיהיה פה ריכוז של ארבע "פה", "פה אל פה" מלמעלה למטה, מהמורה לתלמיד, ו"פה אל פה" מלמטה למעלה, מהתלמיד למורה). אכן יש ילד שהוא בבחינת "את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני הוי' אלהינו" ויש ילד "אשר איננו פה עמנו היום". על המורה לדעת שאותו ילד "אשר איננו פה" שייך ל"דורות העתידים להיות" (כפרש"י על הפסוק), הוא רחוק אך באמת הוא קרוב מאד ("כי קרובה ישועתי לבוא"). דווקא אליו צריך לדבר בשפה של "תורה חדשה", תורת העתיד, תורת משיח ("אשר איננו פה" = "ישמח משה", משה-משיח, "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון"), זה מה שהוא מבין, זה יקרב אותו ויקבץ אותו אל תוך הכתה פנימה. לחיים לחיים.