אהרן הכהן_פרק ו |
פרק ו מה שלמדנו על ארבעת הנשמות הוא סוד המובא בכתבי האריז"ל. ארבעתם עולים קטרת, העבודה הכי חביבה שבמקדש המסורה לכהנים. מלבד מה שמקריבים אותה בכל יום יש קטרת מיוחדת ביום הכיפורים, אחת בשנה, והיא העבודה החביבה ביותר. קטרת היא פנימיות התפילה, והיא מרוקחת מ-יא סממנים ומתקנת את יא כיתרין דמסאבותא. בחסידות מבואר שזה מתקן בעיקר את הדיבורים המיותרים של האדם. הקרבנות באים לתקן את המידות הבהמיות שלו והקטרת את הדברים בטלים שלו. זה הרבה יותר קשה, ולכן היא עבודת פנים. בארמית קטרת היא מלשון קשר – "בחד קטירא אתקטרנא". אדם הולך להתפלל ודוקא אז באים עליו מחשבות זרות לבלבל אותו. כתוב שזהו האור החוזר מן המחשבות הזרות שלו. לאו דוקא דיבורים אסורים, כמו לשון הרע וכו'. איזו עבירה זה? בטול תורה – "ודברת בם ולא בדברים אחרים". זלזול. מזלזל בהזדמנות שיש לך בפה שלך – "חיים הם למוצאיהם – למוציאיהם בפה" – להתקשר לעצמות ה'. קטרת זו התקשרות עם ה' על ידי התורה והמצוות. רש"י בפרשת נשא מביא בשם ר' משה הדרשן שאם מחליפים את האות ק במילה קטרת באות ד, לפי אתב"ש, יוצא תריג. מצוות הם מלשון צוותא, קשר. למה דוקא בזמן התפילה באות המחשבות? תפילה היא זמן ההתקשרות, תפילה לשון תופל כלי חרס ומדביק אותם, ואם כל היום אתה לא שמת לב ולא היה יקר לך להתקשר לה' אז עכשיו מבלבלים לך את הראש. התקון לזה היא עבודת הקטרת, כללות ארבעת הנשמות שלנו. על התפילה נאמר "תכון תפלתי קטרת לפניך". עבודת הקרבנות היא מן התורה והתפילה היא רק מדרבנן ומלווה אותה, אז הייתי חושב שהקרבנות חשובים יותר, אלא שהתפילה היא באמת פנימיות עבודת הקרבנות. המעלה של הקרבנות היא רק ביחס לתקון חיצוניות העולמות, שיש בו יותר תוקף. יותר אור חוזר. אבל הנשמה – כל דבר שחז"ל מתקנים על מה שכתוב בתורה זה על דרך נשמה – היא התפילה. זה לא רק סיג חיצוני. סיג זה נוגע רק למצוות לא תעשה של התורה, אבל מה שחז"ל מתקנים בקום עשה זה הפנימיות של מה שכתוב בתורה. "איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה". זו הפנימיות של "רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף". אז הקטרת היא פנימיות הקרבנות והתפילה היא פנימיות כולן, לכן מבקשים "תכון תפלתי קטרת לפניך". הקרב של התפילה זה כמו הקרבן בהמה של התפילה והקטרת של התפילה היא עצם ההתקשרות העצמית שבה. זה בעיקר בתפילת שבת, ענג שבת, אבל לצדיקים יש שבת בכל יום. הם בחינת שבת. "ולואי ויתפלל אדם כל היום כולו", אז אפשר גם בכל רגע. איך האדם מתקשר בתפילה בסוד הקטרת? זה על ידי התקשרות לארבעת הנשמות הללו. להיות מתלמדיו של אהרן. כך זוכים גם למלכות בפועל. כך תיקן האריז"ל לקבל קודם התפילה את מצות אהבת ישראל. הרבי שליט"א מדגיש מאד את חשיבות האמירה הזו. רמז נוסף: קטרת עולה הוי' עז לעמו יתן, ו"אין עז אלא תורה", וכן עולה אין מזל לישראל. ה' בעצמו נקרא עז, והוא נותן את עצמו לישראל. עז עולה מזל, לכן ה' נותן את האין, את המזל, את עצמו, לישראל. זה האין האמיתי, שהוא פנימיות היש האמיתי. האין הנברא רק משמש ממוצע בין היש הנברא ליש האמיתי, אבל מעליו יש אין אמיתי ועליו נאמר "אָיִן מזל לישראל". מזל מלשון נוזל, דרכו נוזל השפע ממקור הנשמה אל ההארה המלובשת בגוף. גילוי המזל הוא על פי העבודה של התקשרות לארבעת הנשמות. כתוב שהיו שלוש מתנות במדבר בזכות שלושת הרועים. מן, באר וענני הכבוד בזכות משה מרים ואהרן. ענני הכבוד הוא גילוי המקיף הקרוב של הנשמה, גילוי המזל. המן הוא האור הפנימי, ומשה מאכיל את הנשמות מתורת ה'. אהרן מגלה את השורש של האור המקיף שלהן. בשפת אמת דורש שהמילה עז הולכת בעיקר על גילוי התורה שבעל פה, גילוי ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים". הלשון של חז"ל היא "הללו אוסרים והללו מתירים ואלו ואלו דברי אלקים חיים". ההלו זה מלשון הלל. כתוב בספר מגלה עמוקות, ומובא גם בכתר שם טוב, שמשה הוא ראשי תבות מחלוקת שמאי הלל. הוא מסביר שזה גילוי של "אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז לאלקים". כל נשמה מקבלת בגוון המתאים לשרשה, לפום שעורא דילה, וכולם כלולים ב"אחת דבר אלקים". גם שם אלקים הוא בלשון רבים. עיקר המחלוקות בתורה מתחילות בתקופה הזו של שמאי והלל. זה הניגוד המוחלט לחכמת יוון, הגיון של נשיאת הפכים. זה נקרא הגיון לבי [העולה חן חן] ולא הגיון מוחי. הגיון עולה כח הגבול ואילו הגיון לבי עולה כח הבלי גבול. בחזון דניאל יון הם כנגד הנמר, ובעבודת ה' זה "הוי עז כנמר", לקבל עזות בקדושה, מסירות נפש שיותר מגבורה. ברגע שיש עזות היא מבטלת ומתגברת גם על החולשה בגבורה. הבחינה הזו היא גופא "אין מזל לישראל", סוד הקטרת וסוד קבלת מצות אהבת ישראל לפני התפילה. |