עיקר שכינה

שיעור בוידאו כה שבט תשע"א

 הוידאו מופיע בסוף הטקסט

במאמר הראשון של קבלת הנשיאות, "באתי לגני" תשי"א, הרבי מדבר על המושג "עיקר שכינה", מה שכתוב "עיקר שכינה בתחתונים היתה". יש שכינה ויש עיקר שכינה. שכינה זה גילוי אור ה' בעולם. בעולם האצילות שכינה זו מלכות דאצילות. אבל מה זה עיקר שכינה? הרבי מביא מהרביים הקודמים, מאדמו"ר האמצעי, שעיקר שכינה זה הקו וראשית הקו, עליו כתוב "אז  יבקע כשחר אורך", הקו שבוקע את הצמצום הראשון, שהוא הממלא כל עלמין. זה ה"עיקר שכינה" שבתחלה היתה בתחתונים. אחר כך הרבי מביא פירושים יותר נעלים, לפני הצמצום, שיש עצם האור והתפשטות האור. עצם האור הוא מה שעתיד להיות הסובב כל עלמין והתפשטות האור היא לצורך העולמות, מה שעתיד להיות הממלא כל עלמין, ועיקר שכינה יכול להיות המדרגה השניה, התפשטות האור, מה שה' הכין אור לצורך העולמות. זה "עיקר שכינה בתחתונים היתה", וכאשר אדם הראשון חטא, ואחר כך עוד ששה דורות, עיקר שכינה הסתלק. קודם כל מהארץ לרקיע, ואז מרקיע לרקיע. אחר כך באו שבעה דורות והמשיכו את השכינה למטה בארץ, הראשון אברהם אבינו ועד למשה רבינו, שזה שייך לפרשת השבוע, פרשת תרומה, שמשה המשיך את השכינה למטה מטה בארץ, משכן ודירת קבע להקב"ה בארץ, שלשם כך הקב"ה ברא את העולם, "נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים".

האם אפשר לפרש עוד יותר? עד כאן הרבי מפרש, שיש שכינה, מלכות דאצילות, ולמעלה מזה הקו, ולמעלה מזה ההתפשטות של אור אין סוף – האור שנועד לעולמות. אבל על פי דבר שנאמר, יסוד עמוק שנמסר לנו על ידי הצמח צדק, והוא ודאי מקובל מקדמת דנא, מהבעל שם טוב. שיש מדרגה במלכות, שכינה בכל מקום היא מלכות, גם כשעולים מעלה מעלה במדרגות שלפני הצמצום, בכללות יש שלש מדרגות, קדמון ולמעלה ממנו אחד ולמעלה ממנו יחיד, כמבואר בקונטרס ההתבוננות של אדמו"ר האמצעי. בכל דרגה יש מעין עשר ספירות, ועולים מעלה מעלה, ממלכות ליסוד להוד עד לכתר, ואז מתחילה עוד מדרגה, ושוב עולים ממלכות ליסוד וכו'. אומר הצמח צדק שיש דרגה בה עולים למלכות, מעל כתר, ומעליה אין שום דבר. כלומר, שהמלכות הזו היא ממש עצמות. בחינת יחיד בכלל זה העלם העצמי של אור במאור, אבל המלכות הזו היא למעלה מהכתר ופנימיות הכתר של יחיד. בלשון רבי הלל הכתר של יחיד זה התענוג העצמי של הקב"ה. חיצוניות הכתר זה הרצון העצמי ופנימיות הכתר זה התענוג העצמי, ולמעלה משניהם יש מלכות שאין למעלה ממנה, כלומר שזו ממש אחדות גמורה עם עצמותו ומהותו יתברך. למדרגה זו בהחלט ראוי לקרוא "עיקר שכינה", ודווקא על זה לומר ש"עיקר שכינה בתחתונים היתה", ועל ידי החטא עיקר שכינה הסתלק מלמטה למעלה, ועל ידי עם ישראל קדושים, החל מאברהם אבינו ועד למשה, ועד למשה שבכל דור ודור שהוא המשיח שבכל דור ודור, ממשיכים ומשכינים את עיקר שכינה שזה המלכות, שזה העצמות ממש, שעצמותו ומהותו ממש תשכון בתחתונים כפי שהקב"ה רצה בבריאת העולם, נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

אם יש לנו ארבע מדרגות של שכינה, בכללות הכי גדולה, אפשר להתבונן בהם כמקבילים ל"סוד הוי' ליריאיו ובריתו להודיעם". כלומר, ש-ה תתאה זו מלכות דאצילות, שיורדת להחיות את העולמות התחתונים בי"ע. למעלה מזה יש קו, שהוא בצורת ו, ועליו כתוב "אז יבקע כשחר אורך", והוא חודר כ-ו, כקו, למקום הצמצום והחלל הפנוי, והוא השכינה שכל האור בא ממנו. למעלה מזה יש את התפשטות האור לפני הצמצום לצורך העולמות, שזה ודאי ה עילאה של הסוד הזה, השם הנסתר והנעלם הזה. אבל למעלה מהכל יש ממש "עיקר שכינה", והוא מתגלה דווקא בסוף, במדרגה העשירית, שזה הסוף – "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן", שם מתגלה ה"עיקר שכינה" במדרגה הכי גבוהה, עצם נקודת הענין, ה-י של הוי', עצמות ומהות ממש, שזו המלכות שאין מעליה ולא כלום, אלא יחיד, "יחידה ליחדך" ממש. בעבודת ה' זה נקרא "יחידה ליחדך", שזה הקשר העצמי עם היחידה שבנפש כל יהודי עם עצמותו ומהותו יתברך.