"לנצח את הצפוני"

שיעור בוידאו לפרשת תרומה תשע"א

 הוידאו מופיע בסוף הטקסט

פרשת שבוע היא פרשת תרומה. כתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ידוע הדיוק: "'בתוכו' לא נאמר אלא 'בתוכם'", בתוך הלב של כל אחד ואחד מעם ישראל. יש פירוש עוד יותר פנימי, על דרך הקבלה, ש"בתוכם", מה ש"'בתוכו' לא נאמר אלא 'בתוכם'", הכוונה בתוך ם סתומה. ה-ם הסופית של "בתוכם", קוראים לזה ם סתומה, וה-ם סתומה מסמלת את תכלית התיקון של בריאת העולם. העולם נברא עם ב', וחז"ל אומרים שב-ב' הרוח הצפונית, שזה הצד השמאלי של האות ב', פתוחה, ומשם יכול להכנס היצר הרע, שאחד מהשמות שלו זה "צפוני", והמשיח בא כדי לסגור, לסתום, את הרוח הצפונית ובכך להשלים את מעשה בראשית. ועל זה נאמר "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ", פסוק שנאמר על מלך המשיח. פסוק והמילה היחידה בכל התנ"ך שיש ם סתומה בתוך מילה – "לםרבה". ה-ם של "לםרבה" היא ם סתומה בתוך מילה. "לםרבה המשרה", "ותהי המשרה על שכמו" של מלך המשיח, "ולשלום אין קץ". אז כמה שכאילו סוגרים את ה-ם, מה שזה עושה, זה עושה התפשטות אין סופית של שלום בכל העולם כולו ובכל היקום כולו. ואם כן, "בתוכם" הכוונה שעם "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שיצליחו עם ישראל, שכל יהודי יש לו ניצוץ של משיח, ויש את המשיח הכללי, נצליח לסתום את הרוח הצפונית, לעשות מציאות של ם סתומה, וה-ם סתומה בעצמה זה כמו משכן, מקדש, שמקיף אותנו עם קדושה, קדושת הקדוש ברוך הוא, מכל הצדדים, מכל הכיוונים, ואז יתקיים "ושכנתי בתוכם".

עכשיו, הפסוק של היצר הרע שהוא נקרא צפוני זה הפסוק בנביא יואל, שכתוב: "ואת הצפוני ארחיק מעליכם". בהמשך הפסוק כתוב "את פניו אל הים הקדמֹני ואת סֹפו אל הים האחרון", וחז"ל מפרשים שהוא הוא שהחריב את הבית הראשון, שזה נקרא "פניו אל הים הקדמֹני", והוא הוא שהחריב את בית המקדש השני, "סֹפו אל הים האחרון". "כי הגדיל לעשות", זה הסוף של הפסוק, הוא הגדיל לעשות רע, שהוא החריב את בית המקדש. אז הנה אנחנו רואים בפירוש שהנביא את הצפוני הזה עם בית המקדש, שזה הכח שמחריב את בית המקדש. אז כמו שהצפוני הוא זה שמחריב את בית המקדש, רק כשאנחנו נצליח בעזרת ה', גם בעבודה שלנו, לסגור את הרוח הצפונית, וככה להוציא אותו, לקיים את ה"את הצפוני ארחיק מעליכם", אז נזכה לבית המקדש השלישי הנצחי. כמו שכתוב גם בהלכה, ששני הבתי מקדש שהיו זה עוד לא זה, לפי הרוגאטשובר עוד לא קיימו את המצוה של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ורק כאשר נרחיק את הצפוני אז נסגור את ה-ם הסתומה ואז נקיים את הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

עכשיו, חז"ל דורשים את כל זה, לומדים את כל זה, כחלק, בעצם זה הסיום, התכלית של סוגיה בגמרא, ש"שבעה שמות נקראו ליצר הרע". ומבין השבעה שמות השביעי, שהוא הכי הכי חמור, הוא "הצפוני". אבל כדי להבין את הכל צריך לעבור על כל השבעה שמות של היצר הרע. מה הם?

קודם הקדוש ברוך הוא... כל שם נתן מישהו אחר. השם הראשון של היצר הרע נתן הקדוש ברוך בכבודו ובעצמו. הוא קרא ליצר הרע "רע". "יצר לב האדם רע מנעוריו", זה אומר הקדוש ברוך הוא. אז ה' אומר שהיצר הרע זה רע, זה מה שיש רע בעולם. כמובן שהרע זה התחיל כבר התחיל כבר מ"עץ הדעת טוב ורע", מהחטא הראשון של אדם וחוה, שאכלו מעץ הדעת, המשיכו רע, ערבבו את הרע עם הטוב, אז כל העולם הוא עכשיו מעורב טוב ורע, שיש יצר הרע בכל דבר. מה זה יצר רע? נטיה רעה. בהמשך נסביר את זה קצת יותר טוב.

אחר כך בא משה רבינו ומשה רבינו קרא ליצר הרע "ערל", "ומלתם את ערלתם לבבכם", שזה ערל.

אחר כך בא דוד המלך קרא ליצר הרע "טמא", "ואת רוח הטֻמאה אעביר מן הארץ" זה לעתיד לבא, אבל איך יודעים שדוד המלך קרא... מה זה קרא? התייחס, הבין, חוה, חוה את היצר הרע כדבר טמא. איך יודעים את זה? דוד המלך מתפלל להקדוש ברוך הוא "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש מקרבי". מכלל שהוא בקש "לב טהור" סימן שהיצר הרע, מה שמפריע, זה הטמא.

אחר כך בא הבן שלו, שלמה המלך, קרא ליצר הרע "שונא", "אם רעב שונאך כו'", שהשונא הגדול של הבן אדם זה היצר הרע שלו. ככה השיג וחוה שלמה המלך.

אחר כך בא ישעיהו קרא ליצר הרע "מכשול", "הסירו מכשול מדרך עמי". זה המכשול הגדול בפני עבודת ה' שלנו. זה עומד, זה מונע מאתנו, מפריע לנו מלקיים את ה... מלהתקדם בדרך, בדרך ה', בדרך העולה בית א-ל. אז הוא המכשול.

אחר כך בא יחזקאל ואומר שהיצר הרע... קרא ליצר הרע "אבן", "והסִרֹתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". אז מה זה היצר הרע? זה "אבן", זה "לב האבן".

ואחרי כל הששה שמות האלה בא יואל,  ויואל נתן את השם האחרון הזה ליצר הרע, "צפוני", והפסוק זה "ואת [רוח] הצפוני ארחיק מעליכם".

ואם כן, בקיצור, צריך לדעת שהיצר יש לו את כל השמות האלה, ואפילו כתוב בחסידות שבכל דור יש משהו שמתחדש אצלו, שמקבל איזה שם, איזה פן, איזה התגלות חדשה של היצר. גם כן כדי לבלבל אותנו, שלא נכיר אותו מדור לדור, שכל פעם הוא מתלבש, הוא פושט צורה ולובש צורה אחרת. בכל אופן, השבעה האלה אלו הכללים הגדולים, והכי גרוע זה הצפוני, הוא על שם המצפון. הוא צפון בלבו של אדם, לא מכירים בו, הוא בלא-מודע. כל השאר יחסית זה מודע, ואילו הצפוני הזה הוא העלם הרע, בלשון החסידות. הוא לא מודע, הוא צפון. הוא כל כך צפון שיכול להיות שהוא נדמה ככח חיובי, כדבר טוב, אבל בעצם הוא אבי אבות הטומאה.

עכשיו, בקיצור נמרץ: זה שהיצר הרע הוא "רע", השם הראשון, הכוונה שהוא מושך את האדם למטה. מלרע, אומר המגיד, זה משיכה למטה, כמו כבידה. הוא לא נותן את הרוח של האדם לעלות מעלה, רק הוא עושה את האדם עם... נותן לאדם, משריש באדם את ה"רוח בהמה" שיורדת למטה בארץ. זה הרע.

מה זה "ערל"? שהוא מכסה על הברית. יש ברית וקשר להקדוש ברוך הוא. יש דבר שהוא מכסה, שאני לא יכול לגלות את העטרה שלי. העטרה זה מה שכל ישראל מלכים ובני מלכים. כולנו קשורים בלב ובנפש להקדוש ברוך הוא. אם יש דבר שמכסה על זה, הדבר הזה, אז זה נקרא ערל. אז הוא ערל.

אחר כך הוא "טמא". מה זה טמא? טמא זה גם טמטום וזה גם עצבות. הרי טומאה זה מגע עם היפך החיים, עם מת. אז זה שיש עצבות בנפש, ולפעמים זה מגיע לידי דכאון ויאוש, זה טמא, זה היצר הרע הוא טמא.

מה זה "שונא"? שהוא בעצם הוא שונא אותי. לפעמים כתוב בחסידות שהשונא הזה מתלבש בלבושי אוהב, אבל באמת הוא השונא, והוא מחדיר בי שנאה כלפי הזולת. כמו שהוא שונא אותי, אם אני חווה שנאה כלפי מישהו, זה היצר הרע, זה השונא.

מה זה "מכשול"? מכשול לא נותן לי להתקדם, עוצר אותי, אני לא מסוגל להתקדם. "לפני עור לא תתן מכשול" כתוב. אני עור, והיצר הרע הוא שם לפני מכשול, שאני גם כן נופל עליו, וגם כשאני לא נופל עליו, אני לא יכול להתקדם הלאה. אז אם האדם הוא מרגיש את עצמו עצור בחיים, שהוא הגיע עד איזה מקום, בעבודת ה', בכל המשימות הגדולות שהוא עשה לעצמו בחיים, והוא לא יכול להתקדם יותר, זה היצר הרע עוצר אותו, זה המכשול.

אחר כך יש את ה"לב האבן". מה זה "לב האבן"? שהוא לא רגיש, שאין לו לב בשר, אין לו רגישות כלפי הזולת בכלל. הוא אבן, קשוח. יצר הרע גרוע ביותר.

אבל הכי גרוע מכולם, שזה, שוב, זה שרש העלם הרע של הכל, זה "הצפוני". הצפוני זה גם קשור עם מה שאפילו מושג היום במוסר, אומרים כאילו שזה דבר טוב, שאדם יש לו מצפון. אבל אם המצפון הזה הוא מצפון של יש, שלא מתאים לישות שלי משהו, אפילו אם זה דבר כאילו לא טוב, שהוא לא מתאים לי בגלל המצפון, הישות שלי, אז אותו מצפון הוא לא מצד הקדושה.

יש מי שאומר שהצפוני הזה קבל בדורות האחרונים שם: "כח המדמה". יש מי שאומר שאחרי השם הזה, כח המדמה, הוא קבל עוד שם: "ישות". בחסידות חב"ד עיקר השם שלו זה הישות, שזה קשור להעלם הרע, הצפוני.

ושוב, כדי לבנות את בית המקדש מחדש צריך שהפסוק הזה, "ואת הצפוני ארחיק מעליכם", יתקיים במלואו. ואחר כך כתוב "שישי ושמחי כי הוי' הגדיל לעשות". הפסוק שבא אחרי הצפוני, שהצפוני הגדיל לעשות, אז הפסוק הבא זה "אל תראי אדמה", שאדמה זה אדמת קדש של בית המקדש, "גילי ושמחי כי הגדיל הוי' לעשות", כמו שהצפוני הזה "הגדיל לעשות" רע, אז ככה נזכה במהרה בימינו שיבוא הקדוש ברוך הוא, "אל תיראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל הוי' לעשות".

השלמות:

א. שמות היצר הרע לפי הספירות. רע – הכח היורד למטה – הוא מלכות, ארץ. ערל – יסוד. טמא – הוד. דוד אומר "לב טהור ברא לי אלהים", טהרה וטומאה באמא ו"בינה עד הוד אתפשטת". הטמטום והעצבות הם פגם בהוד. הייתי יכול לחשוב ששונא אולי בגבורה, אבל היות ששונא הוא ההיפך מאוהב, והענין של שלמה הוא אהבה ובשבילו יצה"ר הוא שונא, הענין הוא פגם החסד – שבמקום לאהוב אתה שונא. כ"ש שיש "שונא בלבוש אוהב", כמו שהרבי הקודם אומר בסוף כללי החינוך וההדרכה על מדת ההצטדקות – השונא הזה מאד קרוב לאוהב, מבלבל אותך, מעמיד פנים שאוהב אותך. מכשול בנצח, כי "לפני עור לא תתן מכשול", ועור היינו העינים שבנצח, ומכשול הוא בדרך – לא נותן לך להתקדם, אתה מתחלק ונופל עליו. "לבן האבן" לעומת "לב בשר" בתפארת, וממילא נשאר ש"צפוני" זה באמת רוח צפון, גבורה, כך צריך לסדר לפי הספירות.

ב. "מקדש ושכנתי בתוכם", מתחיל ב-מ פתוחה ונגמר ב-ם סתומה, בלי ממים נוספות באמצע. אז כל הענין הוא 'מילוי' של האות מם – מ פתוחה ו-ם סתומה. בין הממין – "קדש ושכנתי בתוך" – יג אותיות שעולות 1618, מספר אלפא של חתך זהב, שהכל בתכלית היפי והיחס המושלם בין הממין. מה בתוך ה-מם (בתוך-ם)? "קדש ושכנתי בתוך". כל הפסוק עולה 2120, חמש מלים וממוצע כל מלה הוא משיח בן דוד, פסוק משיחי.

ג. כל הפסוק: "ואת הצפני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמֹני וסֹפו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות". יש לעיין בכל דרשות הגמרא עליו בסוגיא (סוכה נב, א). הפסוק הבא "אל תראי אדמה גילי ושמחי כי הגדיל הוי' לעשות".

יש פה פשט, שאת שני בתי המקדש מכנים בלשון ים. הים היחיד במקדש הוא "ים של שלמה", אבל למה לקרוא הכל על שמו (וכנראה גם לא היה במקדש שני). צריך לומר שמתייחס לפן האתכסיא של בית המקדש. ים הוא עלמא דאתכסיא. מי שמחריב את האתכסיא הוא הצפוני, כולו שייך לעלמא דאתכסיא.

"ועלה באשו ותעל צחנתו" דורשים חז"ל שעוזב את שאר אומות העולם ועוסק בעמ"י, ובת"ח יותר מכולם. יוצא מהסוגיא שעל הצפוני נאמר "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (לא מפורש בסוגיא, אבל כך יוצא), שדווקא אצל גדולים יש "צפוני" גדול. אפשר להוסיף על פירוש "כי הגדיל לעשות". הפשט שעשה הרבה רע, אבל אפשר לדרוש שמתמקד על הגדולים – ששם הוא עושה.

יש בפסוק 25 מילים, ואפשר לומר שכנגד 25 אותיות שבעת השמות יחד.

פרק חשוב: מה זה הצפוני על פי פשט? רש"י אומר שעל פי פשט זה חיל הארבה ממכת הארבה שיש בנביא יואל. בדרך השלכה, כמשל קרוב, זה מלכי אשור, וכדרוש עוד יותר פנימי זה יצר הרע. כמו באנימציה, יש הרבה ארבה שרואים קצת יותר פנימי שזה בני אדם מלכי אשור, ואז עוד יותר פנימי שזה היצר הרע. זו דוגמה איך הצפוני נצפן, צפון בתוך צפון – בתוך הארבה צפונים מלכי אשור ובתוכם צפון היצר הרע. זה שהוא מוצפן בתוך מלכי אשור, הרבי אומר שאשור זה אמריקה – תרבות מערבית. בדורנו הצפוני, שהוא עיקר מי שמונע את בנין המקדש, זה מלכי אשור. כל נשיאי ארה"ב, עד אובמה. חיל הארבה זה חיל אדיר – או חי לאמריקה, אולי. צריך לחשוב מי זה בדיוק חיל הארבה. בכל אופן, יש פה שלש מדרגות: חיל הארבה, מלכי אשור, יצר הרע = 1443 = ג"פ 481 (ממוצע), מספר השראה, 13 כפול 67.

הפעלים ב"ואת הצפוני ארחיק" ו"אל תראי": ארחיק והדחתיו ועלה ותעל הגדיל לעשות (6 פעלים בפסוק הראשון) תיראי גילי ושמחי הגדיל לעשות (עוד 5) – הכל לשון חיוב חוץ מ"אל תיראי", ואם נוסיף את ה"אל" (כפי שעושים לפעמים, להוסיף את השלילה) עולה 4160 = צלם פעמים הוי', שמות כל הכחות הפנימיים של הספירות, כנודע. כל המלים שנשארו = 4025 =  ז"פ יצר הרע, כנגד שבעת השמות שנקראו לו. זאת אומרת שמי שהשלים את כל צלם הוי' יכול להשלים עם שבע מדרגות יצר הרע, כדרשת "והוי' ישלמנו לך" בגמרא שם. מי ששלם בכל הכחות הפנימיים – שהם גם באתכסיא, צפוני – הוא כנגד שבע פעמים יצר הרע.

ד. רע ערל טמא שונא מכשול אבן צפוני (25 אותיות, אפשר לעשות גם רבוע וגם השראה) = 1662

בחיי מוהר"ן כותב ש"בא רבינו וגלה את השם השמיני", שגם יואל לא ידע שיותר מצפוני יש את כח המדמה, ורק רבינו יכול להתמודד איתו. רצינו קצת 'לנטרל' את זה, ולכן אמרנו שכל התוספות הן בגדר "צפוני" – ברגע שמגיעים לתת-מודע יכול לכלול הרבה דברים. כותב שם בפירוש שהשבע הם ז"ת וכח המדמה באמא, הישות זה חכמה, עוד יותר גבוה. כלומר, אפילו אם נאמר שיש שם נוסף, ישות זה למעלה מזה (יואל = בטול, רגיש לישות, הכל כלול בצפוני. שרשו בגבורה דעתיק שמתלבש במו"ס ומשם בחכמה). כשמוסיפים ל-1662 כח המדמה ישות = 2500, שלמות של 50 ברבוע, טמא ברבוע, "טמא טמא יקרא". כלומר שדוד המלך הכי 'מבין' ביצר הרע מכולם, ואפילו לא אמר את המלה... זה 50 שערי טומאה, מי שנופל לשם לא יכול לצאת, לכן לא כדאי לומר. צריך לומר שה-א של טמא זה הצפוני בעצמו. הרי אמרנו ששם היצר טמא בהוד, אבל בא מאמא, וצפוני בגבורה – "אני בינה לי גבורה". זה הקשר בין הטמא לבין הצפוני. טמא צפוני = יא פעמים הוי' = אחד פעמים יחד.

השבעה שאמרו: השאלה איך לכתוב את ה', אבל ששת האחרים – משה דוד שלמה ישעיהו יחזקאל יואל (בסדר הדורות יואל סמוך לישעיהו, אבל בסדר התנ"ך בא אחריו, סימן שיש סדר הגיוני – סדר אמתי של התנ"ך – בו השם של יואל אחרון) = 1338.

הפסוק לשבעת השמות הוא "שבע יפול צדיק וקם" – "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ" והצדיק חייב לפול בשבעת השמות של יצר הרע. "גם בעיני יפלא" – הוא מתפלא משבעת השמות האלה. ואז "וקם", שגם נגמר ב-ם סתומה, אותה ם סתומה של "בתוכם", וכדי להגיע אליה צריך לעבור את כל השבע. "שבע יפול צדיק וקם" = 848 = פעמיים משיח בן דוד. יחד עם "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ז"פ משיח בן דוד, שמתחלק ל-5 ו-2.

צפוני = 236 = ורב כח, שיעור קומה של יוצר בראשית, שבשביל הרמב"ם זה תכלית היצר הרע. עיקר הכח של היצר הרע, מכל השמות, הוא הצפוני. ורב = ארבה, חיל הארבה. 236 = לב צדיק, העלם הרע הצפון בלב צדיק, נמצא אצלו עד שהוא נופל שם וקם מזה, ואז הופך להיות עצמות ומהות בתוך גוף, ה-רלו של הקדושה. כאשר מתגברים על ה"ורב כח" של הקליפה זוכים לשיעור קומה, עצמות בגוף. זה הפשט של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ממש.

אמרנו שמתחיל מ"רע" ונגמר בצפוני שנקרא "העלם הרע" – סגירת מעגל, מ"יצר לב האדם רע מנעוריו" עד העלם הרע שזה הצפוני.