שיעור בוידאו לפרשת בשלח תשע"א

 הוידאו (אנגלית) מופיע בסוף הטקסט

חז"ל אומרים שכל המים בעולם נבקעו – "ויבקעו המים". איך אפשר להבין זאת במציאות הפיזיקאלית? מים הם H₂O – זה הרכב המולקולה. המספר האטומי של הרכב זה הוא 10. הביטוי "ויקבעו המים" מורכב מ-10 אותיות, ובמספר סידורי עולה 100, כך שממוצע כל אות הוא 10. המשמעות הפשוטה של בקיעת המים היא ל-H ו-O – 8 ו-2. החלוקה הפשוטה בתורה של 10 ל-2 ו-8 היא בעשרת הדברות, בפרשת יתרו, כאשר את שתי הדברות הראשונות שמענו מפי ה' ואת 8 הדברות מפי משה רבינו. איזה מקום בטבע עצמו לוקחת חלוקה זו? אחת התופעות היפות בפוטוסינטזה...

בתורה יש חלוקות שונות של עשר. למשל, בעשרה מאמרות החלוקה היא ל-1 ו-9. יש תשעה מאמרות מפורשים, בהם כתוב "ויאמר הוי'...", ועוד מאמר אחד מופשט, סתום. בעשר הדברות, כמו שאמרנו, החלוקה היא ל-2 ו8 – כי התורה נמשלה למים, ומתחלקת כמו מים. עשר המכות מתחלקות ל-7 ו-3 בשתי פרשיות – חלוקה מובהקת לפי קבלה, לז"ת וג"ר. האות שעולה 10 בעברית היא י, שהמילוי שלה גם עולה י – וד, בחלוקה ל-ו ו-ד, חלוקה לחלק הזכרי והנקבי שבתוך ה-י. בביטוי "ויבקעו המים" החלוקה בין האותיות היא 6 אותיות ו-4 אותיות. החלוקה ל-5 ו-5 קיימת גם היא בעשרת הדברות, שמתחלקות על הלוחות לחמשה וחמשה. אז בעשרת הדברות יש שתי חלוקות – ל-2 (מפי הגבורה) ו-8 (מפי משה) ול-5 ו-5 על הלוחות. רואים שבתורה יש את כל האפשרויות של חלוקת המים, חלוקת ה-10, לשני חלקים. פוטון האור שיוצר את החלוקה הוא הסמל של ישראל שהולכים "בתוך הים ביבשה", סוד "אור ישראל".

דוגמה אחרונה, שגם ה-י מתחלקת ל-ה ו-ה. השם של האמא הראשונה היה שרי, אבל כדי שהיא ובעלה אברהם יוכלו ללדת את יצחק ה-י שלה – המים התחתונים, בסוף השם שלה – התחלקה ל-ה ו-ה. ה אחת ניתנה לבעלה, שנקרא אברם והפך לאברהם, וה-ה השניה נשארה אצלה, בשם שרה. זו עוד הופעה יפה של חלוקת ה-י לשתי אותיות ה...

השלמות:

א. חלוקה ל-2 ו-8 – י וקוש"י מול שאר הספירות. חלוקה ל-3 ו-7 – ג"ר וז"ת. חלוקה ל-4 ו-6 – או ד"ר (כחב"ד) וו"ק (בלי מלכות), או חב"ד-חג"ת ו-תנהי"ם. 5 ו-5 – ה"ח וה"ג או ה"ר וה"ת.

ב. י ברבוע הוא יפי, אבל בחלוקה ל-ג ו-ז – ג ברבוע ו-ז ברבוע – זה סוד מט"ט, העולה חן. כך אפשר לבדוק את כולם, אם מחלקים ל-2 ו-8, חלוקת המים, זה עולה חיים – 4 ועוד 64 ("אין מים אלא הקב"ה" – "מקור מים חיים"). 5-5 זה 50, 4-6 זה 52 (אליהו, גדליה – ואם זה 3 ו-7 זה גדליהו). סדרה פשוטה, שכל פעם ההפרש עולה ב-4 – 50, 52, 58, 68, 82 (1-9), 100. בלי ה-י ברבוע הכל עולה יש ועם עולה שמע – כוונה של "שמע". החלוקה שלנו, 2 ו-8, עולה  חיים. אם נעשה אותו דבר במשולש, 36 ועוד 3 – סה"כ טל. יוצא שדווקא חלוקת המולקולה ל-2 ו-8 עולה "טל חיים" – ביטוי ששייך לתחית המתים. טל חיים = "אנכי הוי'", תחלת עשרת הדברות, בהן על כל דבור ודבור פרחה נשמתן והחזירה להם בטל שעתידים לחיות בו מתים.

ג. כל הענין קשור למחזור המים, אבל הפסוק העיקרי של מחזור המים הוא שירת המים (שלא למדנו) – "לקול תתו המון מים בשמים". הפסוק מופיע פעמיים בירמיהו, בהתחלה ובסוף, בשינויים קלים – נקח את הראשון. "לקול תתו המון מים בשמים וגו'" – מתאר העלאת המים, אידוי. כל הפסוק עולה בדיוק 4683. בתורה הפסוק שעולה מספר זה הוא "אז ישיר וגו'" – יוצא ששירת המים שייכת לפסוק המקורי של שירת הים.

ד. לשם הקיצור אמרנו ש"ויבקעו המים" במ"ס עולה 100, יפ"י. בגימטריא רגילה זה 289, טוב ברבוע, "ברא אלהים" – כלומר ה' ברא הכל, "בראשית ברא אלהים", בשביל ויבקעו המים. אפשר לומר שה-ב הראשונה של בראשית היא לשון בקיעה, ומיד מתחיל "את השמים ואת הארץ" – כל הבריאה היא חלוקה לשתים בכל פעם, כמו תא שמתחלק שוב ושוב. פלא שגם במספר סדורי זה רבוע, 10 ברבוע. במספר קטן עולה 37, מספר מאד חשוב, יחידה, הבל (גם אד, מים). הפעם הראשונה שכתוב מים בתורה זה "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" – אין מים אלא תשובה – אז ההופעה הראשונה היא דווקא "המים" (ולא "מים"). קשור דווקא למשה רבינו, שכתוב בו "מן המים משיתהו" (מן = מים), אותם מים של "ורוח אלהים מרחפת על פני המים". "המים" של "ויבקעו המים" הוא "המים" ה-37 בתורה. במספר קטן עוד יותר מצומצם זה 5 מול 5 – בחלוקת האותיות זה 6 מול 4, אבל במספר קטן אחרון זה 5 מול 5. הצמצום של הכל עולה 1, הכל בסופו של דבר אחד. מתחיל מ-17 ברבוע, 10 ברבוע, 37, 10, 1 – 17 ברבוע ועוד נצח. ארבע המדרגות שעולות נצח עולות ד"פ 37 – הממוצע. כל חמש המדרגות יחד יוצאות 437, כפולה של 23 – חיה פעמים חוה.

ה. כל הדרוש במכילתא של "ויבקעו המים", שהיות שלא כתוב "הים" אלא "המים" היינו כל מימות שבעולם מובא ברש"י – פשש"מ – "כל מים שבעולם". בחז"ל לפעמים כתוב "כל מים שבעולם" ולפעמים "כל המים שבעולם". אם כותבים כמו ברוב המקומות בחז"ל, "כל המים שבעולם" – עולה יחד עם "ויבקעו המים" 882 – רבוע כפול של אהיה, אמת-אמת. כלומר, הממוצע בין הפסוק לבין פירוש חז"ל הוא אמת (אמת היא אחד, כמו שכתוב בלקו"מ, ודווקא שם יש את גילוי האמת). כתוב פעמיים "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה", שעולה 1430, הכל הוי'. בפעם הראשונה כתוב "הרם את ידך וגו'" ופעם שני "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חֹמה מימינם ומשמאלם" – פסוק שעוד יותר מדגיש שצריכים להיות מים משני הצדדים ובני ישראל באמצע. והנה, החלק השני של הפסוק עולה 882 – הנ"ל. בביטוי "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה" – ויבאו עולה 25, 5 ברבוע, מספר האותיות ברבוע, ו-25 הוא מספר האותיות של כל הביטוי (הוכחה-עצמית). אם עושים רבוע השורה העליונה היא ויבאו והתחתונה היא ביבשה, וארבע הפינות והאמצע עולים 7 ברבוע.

כמו שיש פעמיים "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה" יש אחר כך פעמיים, לפני ואחרי השירה, "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים". במקום "ויבאו" כתוב "הלכו", ובמקום "בתוך הים ביבשה" כתוב "ביבשה בתוך היום" – חילוף הסדר הוא לפי הפשט, אם כתוב "ויבאו" אז צריך להקדים שבאו בים, אבל שם ביבשה, אבל אם כתוב היכן הלכו צריך להקדים ביבשה, רק שהיה בתוך הים. ויבאו-הלכו = אלהים, "אני אמרתי אלהים אתם". בכל אופן, ההפרש בין הפסוקים הוא שבביטוי השני יש מב (ג ידות של יציאת מצרים) יותר מאשר 1430, 1472, 23 כפול ???. עוד פעם אחת בכל התנ"ך יש "בתוך הים ביבשה" – "ויעברו בתוך הים ביבשה" (בנחמיה). כלומר, הצירוף "בתוך הים ביבשה" מופיע 5 פעמים בתנ"ך, בתורה ד"פ בשתי ואריציות, ועוד פעם בנחמיה (אומרים כל יום לפני השירה). ויעברו בתוך הים ביבשה = 1096 = אשה משכלת = ??? פעמים קבלה = אש במספר קדמי. כל חמש הלשונות יחד עולות 6900 = כ"פ משה. כלומר, הממוצע של כל לשון היא 1380, י"פ מנחם, ד"פ משה (משה פנים ואחור).

למה רש"י בוחר בגרסה "כל מים שבעולם"? כי רק הביטוי הזה עולה 588 = ג"פ (ממוצע כל מילה) ים סוף, 14 ברבוע (יד ברבוע, ואם יש שלש ידות ברבוע עולה "כל מים שבעולם").

ו. ב"ויבקעו המים" יש גם מובן של 'בקיעה' בחתך זהב.  מים מתחלקים ל-56 ו-34. זה חלק מסדרת חתך זהב המושלמת שמגיעה עד 1000 בדיוק. כשיורדים היא מתחילה מ-ב ו-י – שני מספרים שהזכרנו בחלוקת המים. כל חתך זהב קשור ל-בי, "כי בי חשק ואפלטהו". חז"ל מבאים שמי ים סוף נחצו ל-יב שבילין, ויש מי שאומר שכל טפה התחלקה ל-יב שבילין.

ז. "ויבקעו המים" הוא סוף – תכלית – של שם עב, שם החסד.