הנגע המרחף

שיעור בוידאו לפרשת מצורע תשע"א

הוידאו מופיע בסוף הטקסט

פרשת שבוע, פרשת מצורע, מתחלה "זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן". אפשר לחשוב שהמלה מצורע מופיעה הרבה פעמים בתורה, אבל למרבית הפלא המלה "מצרע" כתובה אך ורק פעם אחת, כאן בתחלת הפרשה, "זאת תהיה תורת המצרע". כל הפרשה הקודמת, תזריע, שהיו עיקרי הדינים של האדם המצורע לא כתוב אפילו פעם אחת מצורע. כתוב תמיד "צרוע", אבל לא כתוב "מצורע". בכל התנ"ך יש עוד תשע פעמים מצורע, כלומר שבכל התנ"ך יש עשר פעמים מצורע, ובתורה יש רק פעם אחת, כאן. יש משהו בעצם שכאן זה הכתר של כל ההופעות, שבכתר המצורע הוא טהור, "זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו". אף על פי כן, יש מי שאומר, שבגלל שהצורה הזאת, "מצרע", כתובה רק פעם אחת בתורה, זה המניע, זו הסיבה שריש לקיש דורש בגמרא שמצורע הוא מוציא שם רע, מוציא-רע, כי רק בצורה מצורע עם מ אפשר לדרוש שזה מוציא-רע. הדרשה שלו על הפסוק הזה, כמובן, כי אין עוד פעם מצורע בתורה, ויש מי שאומר שמדייק בדרשתו גם את היחודיות של הופעה זו.

איך שלא יהיה, כאן יש פעם אחת בתורה ועוד תשע פעמים בתנ"ך. אחת מהן היא כאשר דוד המלך מקלל את יואב בן צרויה שר הצבא, אחרי שאבנר בן נר רצה להצטרף לדוד, ויואב קנא בו כי היה שר הצבא ורצח אותו, ודוד קלל אותו "אל יכרת מבית יואב זב ומצורע וגו'". חז"ל אומרים שהקללה הזו חזרה על דוד, למה? כי מהרגע הראשון התכוון לנקום ביואב, ואכן צוה את שלמה לסגור חשבון עם יואב, וכך עשה. היות שהיה לו מתוכנן לפגוע ביואב, אל לו לקלל אותו. אם אתה רוצה לקלל אותו – תקלל, אבל זהו. ואם אתה רוצה להרוג אותו, תהרוג, אבל אל תקלל. לא עושים את השנים. היות שהוא עשה את שניהם הקללה חזרה עליו. זה נורא. הוא קלל בית יואב, ולכן זה חזר על צאצאיו שלו. היה לו את עוזיהו, ממלכי בית דוד, שנצטרע. היתה סיבה, עשה משהו שראוי להענש בצרעת, אבל זה שקבל מכה זו של צרעת, כך חז"ל לומדים, זו קללת דוד שחזרה על עצמו. כלומר, שזה לא התקיים אצל יואב אלא חזר על בית דוד.

קודם כל, לומדים מכאן כלל גדול בחינוך, שכאשר רוצים לתת עונש, לפעמים צריכים לתת עונש לילד, אסור לתת שני ענשים. אפשר ללמוד ממש יסוד בחינוך, אם אתה רוצה לעשות משהו בתור עונש, גם צריך להיות ברור, כמו שהרבי הריי"צ כותב בכללי החנוך וההדרכה, ברור לילד בשביל מה העונש, שירגיש את הצדק שבעונש. אחרת העונש לא יועיל. אבל כלל גדול שלא נותנים שני ענשים, או ככה או ככה. זה מאמר מוסגר.

מי עוד היה מצורע בתנ"ך? בתורה אנחנו יודעים שמרים הנביאה היתה מצורעת. מי בתנ"ך? היה נעמן, וגם אצל נעמן קרה משהו מאד דומה לסיפור הזה של דוד שמקלל את יואב וזה חוזר על עצמו. נעמן בא לאלישע הנביא והוא עשה מופת גדול, מהמופתים הגדולים של אלישע, הוא אמר לו לטבול שבע פעמים בירדן, ונעמן קצת בקושי קיים את דברי הנביא. בסוף הוא טבל ומיד נרפא בצורה מופתית לגמרי. במלוא ההתפעלות חזר לאלישע ואמר שמעתה אני רק עובד את ה'. הוא היה שר צבא ארם, לא היה יהודי, ואמר שמעתה מקבל רק את הקדוש ברוך הוא, ה' אחד. הוא רצה לתת משהו לאלישע ואלישע סירב. היה לו תלמיד, גיחזי, והתלמיד חומד ממון. הוא עובר על הכלל הגדול, כמו שלמדנו, בסוף עשרת הדברות, "לא תחמד". הוא חומד ממון, אלישע לא רצה את הכסף וגיחזי רודף אחריו ואומר בשם אלישע שכן רוצה, ונעמן נותן בחפץ רב. גיחזי חוזר לאלישע, שכבר יודע ברוח הקדש מה היה, והוא אומר שצרעת נעמן תדבק בך עד עולם, וכך היה.

מה רואים? שצרעת היא דבר שיכול לעבור כתובת – דוד קלל את יואב וזה חזר אליו. כאן נעמן התרפא, הצרעת פרחה באויר, ובגלל חטא גיחזי חזרה עליו. מי אחר כך היה מצורע? עוזיהו כנ"ל. יש רמז מאד יפה, ששלשת אלה, האחרונים של הנ"ך, מרים זה סיפור בתורה, אבל השלשה של הנ"ך שהיו מצורעים, שהם נעמן, הצרעת פרחה מנעמן והגיעה לגיחזי, ואחר כך עוזיהו שמתקיימת בו קללת דוד ליואב, הראשי תיבות שלהם הם נגע. זה הלשון בתורה, "נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן". רואים שהנגע כאן זה סוד של נעמן גיחזי ועוזיהו, אז צריך להתבונן בשלשה אלה שהם ביחד עושים את הרמז המאד מובהק ומכוון של נגע. כתוב בספר יצירה שכשם ש"אין בטובה למעלה מענג, אין ברעה למטה מנגע". סימן שכל אלה שיוצרים את המלה נגע הם שוקעים ב"אין ברעה למטה מנגע", הם שוקעים בתוך הרע, רק שאצל נעמן בזכות שהוא קיים בסוף את דברי הנביא, וזה היה לקדש שם שמים, הצרעת עולה ממנו, אבל גיחזי 'זכה' במרכאות שהצרעת תעבור אליו, והא שקע ברעה. במקום נעמן שהיה שוקע בעומק רע, עכשיו גיחזי שוקע בעומק רע, ולפי הקבלה יש הרבה מה לומר על גיחזי. גם כן חז"ל אומרים מה שהוא עשה אחר כך, שהוא העמיד את עגלי ירבעם בכישוף באויר, וכל מיני כישופים שהוא עשה, ובספרי הקבלה כתוב גם לגבי הגלגולים שלו, שיש לו קשר לאותו האיש וכו' וכו', אז זה סיפור מאד לא פשוט הצרעת שלו ואיך הוא שוקע ב"אין ברעה למטה מנגע". היות שההיפך של זה הוא "אין בטובה למעלה מענג", סימן שהנגע הוא ענג הפוך, כלומר שזה "תענוגי בני אדם", זה לשקוע בתענוג של העולם הזה. גם עוזיהו, שהוא רצה להיות כהן גדול, זה גם איזה רדיפת תענוג. כתוב שכהן גדול זו אהבה בתענוגים, אבל אתה מלך, זה לא הענין שלך, לכן זה היה פגם. אבל זה שהצרעת חכתה לו 'באויר', כמו שאמרנו קודם, זו הקללה של דוד ליואב. בכל אופן, כל אלה הם שוקעים בתענוגי העולם הזה. זה הנגע, וממילא התיקון הוא לצאת מזה ולהגיע אל הענג האלקי, כמו שאמרנו שבספר יצירה "אין ברעה מטה מנגע" נמשך מ"אין בטובה למעלה מענג". אז מכאן נלמד, "זאת תהיה תורת המצרע", וכמו שאמרנו שזו הפעם היחידה שיש "מצרע" בתורה, "מצרע" בגימטריא 400. התיקון של זה הוא 400 שקל כסף, ת עלמין דכיסופין. בקבלה המספר הזה הוא סמל של עולמות של תענוג. התיקון הוא ארבע מאות עולמות של תענוג אלוקי. שהקב"ה יזכה אותנו, דווקא בפרשה זו, שכל הנגע רע יהפוך לענג טוב, ענג של קדושה, כל המים התחתונים והמרים יהפכו להיות מים עליונים ומתוקים, מים של תורה ופנימיות התורה, ואז יקוים "ומעין מבית הוי' יצא והשקה את נחל השטים". כל אלה ששוקעים בנגע הם בשטות של נחל השטים, ונחל השטים יהפוך להיות אותו מעין מבית ה' שהוא ימתיק את כל מימי העולם. 

השלמות:

א. "מצרע" זה  חד פעמי. בפסוק הבא, כתוב "צרוע" ("והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע", ממי שהיה צרוע – קודם היה צרוע ומעתה, לאחר שנרפא, "זאת תהיה תורת המצרע וגו'"). בפסוק שאחרי זה כתוב "מטהר". כלומר, שיש פה שלשה שמות בזה אחר זה, מצרע-צרוע-מטהר. המפרשים אומרים ש"מטהר" בא להדגיש שהוא חלק מהפעולה, הוא צריך להשתתף בזה, לשון מתפעל. מה ההשתפות שלו? הוא גם צריך לעשות מה שצריך, אבל העיקר שהוא צריך לעשות תשובה, כלומר שיש כאן פעולת התטהרות. קודם נאמר מצורע, אחר כך צרוע (זכרון מצבו הקודם), ואחר כך הוא מתטהר – הופך להיות טהור גמור. מצרע = 400, צרוע = 366, מטהר = 254 (עוד יוסף חי). יחד = 1020 = השגחה פרטית וכו'. יפה שהר"ת עולים 170, ששית מהכל. היחס בין ר"ת לשאר הוא 1/5. ס"ת 340, שליש של הכל. כלומר שר"ת ביחס לס"ת הם שלם וחצי. יוצא שהר"ת וס"ת חצי ואמצעי תבות חצי, ישר-ישר. משחק מספרים מאד יחודי בשביל הילדים בחדר.

ב. הווארט הוא שצרעת היא מחלה שמרחפת, אפשר להעביר אותה הלאה. "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" – רוחו של מלך המשיח, חיוורא דבי רבי.

ג. אמרנו ש"מצרע" מופיע רק פעם אחת בתורה. אבל "מצרעת" מופיעה ג פעמים – פעם אחת אצל ידו של משה, ופעמיים אצל מרים (אחות משה). אצל ידו של משה רש"י מפרש שהיה מפני שדבר לשה"ר על בנ"י (ולומד זאת ממרים) ואצל מרים מפורש שהוציאה שם רע – ושהמרגלים לא למדו וכו'. היא דברה במשה בגלל צפורה, סוד הצפורים – היא הדבור השלילי שמביא צרעת (בכלל זה שייך לנשים). גסות הרוח שמביאה צרעת זה עוזיהו, עץ הארז.