מוצש"ק שמות, אור ל-כד טבת תש"ע – אופשערעניש לשמואל שי' גינזבורג – רמת אביב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

ניגנו "קול דודי דופק".

לחיים לחיים! מזל טוב! שמענו כעת במכתב של הרבי שהענין של אופשערניש, חאלקה, זה ענין גדול בישראל – ראשית החינוך. כתוב שילד שנעשה בר מצוה מקבל דעת. אפשר לחשוב שלפני הבר-מצוה אין לו בכלל דעת, אבל זה לא נכון. כתוב שעצם הנשמה האלקית, התכונה העיקרית של הנפש האלקית, זה דעת. הנשמה נכנסת בשלבים, אז בכל סימן דרך בחינוך הילד יש עוד תוספת של דעת. כל הענין של מנהג ישראל – מה זה מנהג ישראל? זה רוח הקדש. כתוב שדעת זה רוח הקדש, ומנהג זה רוה"ק של עם ישראל. כתוב שיש מצוות דאורייתא שזה "אורייתא מחכמה נפקת", ויש מצוות דרבנן שזה "תורת אמך", בחינת בינה, ויש "מנהג ישראל" – לא מדאורייתא ולא מדרבנן, אלא מתוך הלב של עם ישראל. בלשון הבעל שם טוב – "לב ישראל חי". הלב של עם ישראל חי והוא מכוון לאמת לאמתו (כמו ששמענו קודם רמז ש"אהיה אשר אהיה" – אהיה פעמים אהיה – זה אמת). כל דבר שהוא מנהג ישראל זה דעת, רוה"ק של עם ישראל. הרבי אומר שהאופשערעניש זה משהו גדול מאד במנהג ישראל, סימן שיש בזה הרבה רוה"ק והרבה דעת. זה קשור גם לשנת השלש, הילד שעכשיו נכנס להיות חיל בצבאות ה' – בשביל להיות חיל גם צריך דעת, צריך לכוון נכון את הרובה. לכוון זה דעת – לא חכמה ולא בינה אלא דעת. בשביל להיות חיל צריך לדעת איך לכוון. שנת השלש זה אחרי שנה ראשונה, שכנראה בה נכנסת חכמה – לפי המדה, לפי הענין. בשנה השניה בינה לפי הענין. אבל שנה שלישית, שעכשיו הוא בן שלש שנים, זה כבר בחינת דעת. לכן זה ראשית החינוך, שיש משהו – איזה בסיס, איזה יסוד – של דעת. מה זה דעת? להבחין. מה הרבי אמר? שצריך להתחיל להקפיד, ללבוש ט"ק, לטול ידים בבקר, לומר ברכות. מה זה על פי פשט? שגם ילד לא ישכח את הדברים הבסיסיים. לא לשכוח זה דעת, זה 'להחזיק ראש' של ילד. עד גיל 3 אי אפשר לתבוע מהילד שיחזיק ראש, שיזכור לעשות דברים. ודאי שאומרים לו לעשות דברים טובים גם לפני כן, אבל שהוא עצמו יחזיק ראש – לא נטלתי ידים, לא אמרתי ברכה – זה בחינה של דעת. אז אם המנהג אומר שמקפידים על הדברים המינימאליים מגיל שלש סימן שיש בחינה של דעת בילד שמסוגל לזכור ולא לשכוח.

בהשגחה פרטית יושבים כאן במלוה מלכה, סעודתא דדוד מלכא משיחא, וזה אור ל-כד טבת, יום ההילולא רבא של אדמו"ר הזקן, והקביעות היא אותה קביעות. גם בבית דברנו שגם לפני שלש שנים, כששמוליק נולד, זה גם היה בשבת קדש. יום ההולדת של שמוליק זה כג טבת, אבל אי אפשר לגזור את השערות בשבת אז בהשגח"פ החאלקה זה עכשיו, במוצאי שבת, ומחר במירון בע"ה. זה יוצא כד טבת, שזה אדמו"ר הזקן. ושוב, אדמו"ר הזקן הסתלק במוצאי שבת. כשילד נעשה בר מצוה מציינים שהמצוה הראשונה שהוא מקיים כשהוא איש, ולא ילד, זה קריאת שמע של ערבית. לכן גם המשניות מתחילות "מאימתי קורין קריאת שמע בערבית". מה המצוה האחרונה שאדה"ז קיים על פי פשט בחיים חיותו בעלמא דין? כמו שבר מצוה מקיים מצוה מעשית ראשונה – "עקימת שפתיו הוי מעשה" – קריאת שמע של ערבית, מה המצוה האחרונה שאדמו"ר הזקן קיים? הסתלקות הצדיק כוללת את כל חייו, וכנראה שזה כלול גם במצוה האחרונה שלו. המצוה האחרונה שקיים – הבדלה. הבדלה זה לאחר ק"ש של ערבית, לאחר ערבית של מוצאי שבת, מצוה להבדיל על הכוס. במוצאי שבת, כמה שהוא היה חולה, הוא בעצמו הבדיל. לכן המצוה הזאת היא המצוה האחרונה של אדמו"ר הזקן. אז אם המצוה האחרונה היא הבדלה של מוצאי שבת סימן שיש משהו בהבדלה שמסכם את כל חיי אדמו"ר הזקן. לכן גם היום, כסועדים סעודת מלוה מלכה לאחר הבדלה, זה קשור עם האופשערעניש.

מה זה הבדלה? כתוב ש"אם אין דעת הבדלה מנין?!". לעשות הבדלה זו פעולה מובהקת של דעת. אחד שאין לו דעת לא יכול להבדיל, לא יודע מה ההבדל בין דברים. גם בין חשך לאור הוא עלול להתבלבל – שם חשך לאור ואור לחשך, כמו שהנביא אומר. הדבר שהכי יתכן שהוא לא מבדיל זה בין יהודי לגוי, בין ישראל לעמים, וגם שהוא לא מבדיל בין יום השביעי לששת ימי המעשה. בשביל להבדיל צריך דעת. אם המצוה האחרונה של אדמו"ר הזקן היא הבדלה סימן שהדעת להבדיל – בין קדש לחול, בין אור לחשך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה – זה העיקר של תורת חב"ד, הנקודה העיקרית מאדמו"ר הזקן וכל רבותינו נשיאינו עד הרבי זה דעת.

יש כמה סיפורים על ההבדלה הזו: קודם כל, הוא עשה הבדלה על קפה שחור – זו נקודה חשובה מאד שצריך להתעמק בה. לא שלא היה שם יין, כנראה היה קשה לו לשתות יין – זו השערה – או שאולי למרות שלא היה קשה לו לשתות רצה דווקא שווארצע קפה. אחד מניניו זה מהרי"ן – רבי ישראל-נח, בן הצ"צ – והוא אמר בשם אדמו"ר הזקן, הסבא-רבא שלו, שלכתחילה עושים הבדלה על קפה שחור. זה שני סיפורים, הוא לא הביא את הסיפור של ההסתלקות בתור ראיה (זה גם לא מאותו מקור שני הסיפורים). הדבר הזה הוא רק אסמכתא לכך שבפעם האחרונה שאדמו"ר הזקן עשה הבדלה, בלילה הזה, זה היה על קפה שחור. כתוב שהמהרי"ן, אותו נין של אדמו"ר הזקן, הוסיף מדיליה – שגם על תה אפשר לעשות הבדלה. מגדולי החסידים של חב"ד לדורותיה יש את החסיד המפורסם רבי הלל מפאריטש, שהיה צדיק – ככה הרביים כינו אותו – והוא היה נוהג קבוע לעשות הבדלה על חלב חם, כוס חלב. זה היה הידור אצלו, ענין מיוחד אצלו – שהיה לוקח חלב, אומר לרבנית או למישהו שם, לחמם לו חלב. יש על זה סיפור שלם – זה כמובן צריך להיות חלב ישראל. פעם אחת הביאו לו חלב לא ישראל, ועמד שעה שלמה ליד הכוס ולא ראה את החלב. לשון חז"ל היא "שאין ישראל רואהו", אז לא ראה את החלב – הבין שזה לא חלב ישראל. בכל אופן, זה סיפור של רבי הלל מפאריטש. לפי זה יצא לנו י-ה-ו-ה לגבי מצות הבדלה (ורוצים להדגיש בזה איזה ווארט). כמובן שעל פי פשט עושים הבדלה על היין, כמו קידוש. הרבי רצה שדווקא יעשו הבדלה על יין. אבל כאן רואים שאדמו"ר הזקן לכתחילה עשה הבדלה על קפה שחור (תיכף נחזור להמשך הסיפור מההבדלה האחרונה). אז יש לעשות הבדלה כמנהג רוב עם ישראל, על יין. רק פשט, שנבין את ההלכה – כתוב שאפשר להבדיל על "חמר מדינה", כל משקה שנוהגים ששותים במדינה אפשר להבדיל עליו. לכן אם אנשים נכנסים לבית קפה ומזמינים כוס קפה – אפשר להבדיל על זה, זה "חמר מדינה". אז לכתחילה יש להבדיל על יין, כמו קידוש. רבי הלל מפאריטש עשה על חלב. אדמו"ר הזקן עשה על קפה שחור. המהרי"ן אמר שגם על תה אפשר לעשות.

אמרנו שהענין של אדמו"ר הזקן זה דעת, כל חב"ד זה דעת. אם עושים הבדלה על יין כתוב שיש ארבעה דברים שצריכים לדעת איך להבדיל ביניהם – "בין קדש לחול, בין אור לחשך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה [לדעת לשמור שבת]". אחר כך חותמים – "ברוך אתה הוי' המבדיל בין קדש לחול", הכל נכלל בזה ולא חוזרים על שלשת הדברים האחרים. קדש וחול זה שייך ליין – קידוש עושים על היין, ואחרי המבול כתוב "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". חז"ל דורשים על "ויחל" שעשה את עצמו חולין – כשנטע כרם והשתכר עשה את עצמו חול. סימן שמי ששותה לא כדבעי עושה את עצמו חולין. מי ששותה יין כמו שצריך מתקדש בכך. לכן עיקר "המבדיל בין קדש לחול" נאמר על היין. היות שחותמים רק בזה, ולא בשאר, סימן שהכי טוב להבדיל על היין, כמו שהרבי אומר. אבל הענין של רבי הלל מפאריטש היה אור לעומת חשך. איזה אור כשעושים הבדלה על כוס חלב? יש בזה הרבה אור בעינים, כוס חלב לבן. כנראה שעיקר הדעת של רבי הלל מפאריטש זה שרצה להבדיל בין אור לחשך. מה זה אדמו"ר הזקן, שלא רק שלא עושה על חלב לבן אלא מודגש שעושה על "שווארצע קווה" – קפה שחור, בלי חלב. מי שרוצה ללכת במנהג אדמו"ר הזקן (והרבי גם ימחל לו אם הוא מכוון לאדמו"ר הזקן) יעשה על קפה שחור, כמו שעשה היום בערב. כנראה שיש משהו בקפה שחור של "המבדיל בין ישראל לעמים". קראנו היום בתורה על משה רבינו שנולד – הסתלקות אדמו"ר הזקן היום, מוצאי שבת פרשת שמות – מה הדבר הראשון שעשה? הוא גדל אצל הגוים, ולכאורה ינק תרבות של גוים, ואף על פי כן היה כל כך יהודי וכל כך הבדיל בין יהודי לגוי – הוא מארמון המלך, מתרבות של גוים, וראה גוי מכה יהודי אז הכהו, "ויך את המצרי ויטמנהו בחול". מבדיל טוב טוב מי זה היהודי הקדוש ומי זה המצרי החולין – אתה שייך לחול, "ויטמנהו בחול". כנראה שיש משהו בקפה שחור שמבדיל בין ישראל לעמים, וזה הדבר שאדמו"ר הזקן רצה לעשות. מה לגבי תה של המהרי"ן? כנראה שיש משהו בתה שמבדיל בין שבת לששת ימי המעשה – לגבי חימום התה, שכל אחד יחשוב בעצמו איך לפרש את זה. בכל אופן, ארבע האפשרויות איך להבדיל זה כנגד ארבעת הדברים שיש להבדיל ביניהם.

היום כותבים קפה, אבל במקור זה "קוה", וחסידים וצדיקים אמרו שכאשר שותים קפה צריך לכוון לפסוק "קוה אל הוי'". כל אחד שילך הביתה עכשיו וישתה את הכוס קפה של מוצאי שבת – כנראה שיש מנהג, שגם אם לא הבדלתי על כוס קפה, אפשר להשלים בשתית כוס קפה, "חמין במוצאי שבת מלוגמא", "ומחבש לעצבותם", רפואה לעצבות. לא כל כך מבחינים בין תה לקפה, קפה שחור או עם חלב – צריך לשתות משהו חם – אבל רוב האנשים שותים כוס קפה, איך שלא יהיה, וזה ה"קוה אל הוי' חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי'". בכלל אדמו"ר הזקן אהב לאכול דברים שחורים. הוא אכל צנון שחור – זה היה המאכל הקבוע שלו – צנון שחור מטוגן בדבש. אפשר לנסות את זה הערב – צנון שחור מטוגן בדבש ביחד עם קפה שחור. יש "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה", אבל יש גם צנון שחור מטוגן בדבש וקפה שחור. בכל אופן, קוה שחור זה "קוה אל הוי' וגו'". יש בזה גם גימטריאות יפות, לא נעשה יותר מדי הערב.

זה היה לפתוח את הערב עם נקודה של דעת.

לפני שנמשיך אני רוצה להזכיר שחוץ מהשמחה של האופשערניש של שמוליק, כל שנה בתאריך הזה יש לנו יארצייט של אחד החברים הכי קשורים ומסורים אצלנו, שזה ר' אליהו לב-עמי ע"ה, אז זה גם יאר-צייט שלו. שתהיה עלית נשמה. הרוח שלו זה רוח של גבורה, מתאים לפסוק "ויך את המצרי ויטמנהו בחול". יש פה גם יום הולדת מחר בערב – מזל טוב לשניאור, יום הולדת שמח. לכל אחד שיש לו שמחה פרטית, שיהיה מזל טוב לכולם! יש גם יום הולדת היום לשמשון-יעקב עיני. לחיים לחיים.

זה היה רק לפתוח עם איזה ווארט של אדמו"ר הזקן, סיפור. נסיים את הסיפור. מה היה? הוא עשה הבדלה על כוס קפה שחור. הוא היה מאד חולה, עוד זמן קצר הוא מסתלק מהעולם הזה. והוא היה בדבקות, ותוך כדי שעשה הבדלה הכוס נשפכה. הוא עשה על כוס קפה שחור והכוס נשפך, וכתוב שנשפך על הפנים של הרבנית. הרבנית שטערנא עמדה לידו ונשפך על הפנים שלה. אמרו שזה היה סגולה לאריכות ימים שלה. בכל אופן, הקפה בהבדלה האחרונה שאדמו"ר הזקן עשה נשפך על הפנים של הרבנית. הווארט הזה מסופר בכמה גירסאות, אבל לפי הגירסא שאולי היא הכי נכונה – תוך כדי זה הוא הסתכל לתקרה ואמר לנוכחים שם (חזר על זה נכדו הצ"צ): תאמינו לי שעכשיו איני רואה את התקרה אלא את דבר הוי' שמהוה את התקרה (כמו שכותב בשער היחוד והאמונה). איני רואה את הגשמי אלא את ה"דבר הוי'" (כמו "לעולם הוי' דברך נצב בשמים") שמהוה את התקרה. אחר כך גם כתב משהו. היו כמה דברים בלילה הזה, אבל מה שאמרנו כעת זה מה שהיה סביב ההבדלה. הבדיל על קפה שחור, אחר כך נשפך על הרבנית, ובשלב שלישי (כנראה קשור, בזכות זה) הסתכל על התקרה ולא רואה גשמיות אלא דבר הוי' שמהוה את התקרה.

זה הפתיחה. קודם שרנו אחד מניגוני אדמו"ר הזקן. כעת נשיר עוד ניגון – "אלי אתה ואודך".

לחיים לחיים!