ו תשרי סח – כינוס ילדים – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א

היום ו' תשרי, יארצייט של הרבנית חנה, אמא של הרבי. פעם אחת אשה צעירה נכנסה ליחידות אצל הרבי, ובקשה מהרבי שיברך אותו שתוליד בן כמותו. מה הרבי אמר לה? שאם את תהיי צדיקה כמו האמא שלי, הרבנית חנה, אז תזכי להוליד בן כמוני. רואים שבשביל להוליד בן כמו הרבי מלך המשיח צריך להיות צדיקה כמו הרבנית חנה. זה משהו מאד גדול, שהרבי אמר שבזכות האמא שלו הוא נולד ככה ויש לו נשמה גדולה מאד, וכל מה שהוא אוהב את היהודים ומלמד תורה ליהודים זה הכל בזכות אמו. גם אבא שלו היה מאד מאד גדול, אבל בסיפור הזה רואים שהרבי ייחס את הגדולה של עצמו לאמא, לרבנית חנה. הרבנית חנה היתה אשה מאד מאד צדיקה, וגם כשהיא היתה צעירה, כשהיו מגיעים כתבים של הרבי – הרבי מהר"ש או הרבי רש"ב – היא היתה מהמעתיקים. זה לא היה כמו היום, שיש דפוס, ומאמרי הרבי היו מגיעים בכת"י של איזה סופר. ברגע שהמאמר היה מגיע לאיזה מקום, לאיזו עיר, היו יושבים מיד החסידים הגדולים ומעתיקים את המאמר להרבה עותקים, שכל החסידים יוכלו ללמוד את המאמר ולהתבונן בו. בדרך כלל גברים עשו זאת, אבל הרבנית חנה היתה כל כך משכילה בחסידות וכל כך מהירה בכתיבתה, שהיא היתה מראשי המעתיקים של מאמרי דא"ח של הרביים. זה כאשר היתה אשה צעירה. אחר כך, אחרי מלחמת העולם הראשונה, הרבנית חנה עסקה בהצלת פליטים. פליטים זה אנשים שבגלל המלחמה ברחו ולא היה להם בית וכו', והיו אנשים צדיקים גדולים שדאגו לתת להם בית ואוכל ובגדים וכל מה שהיו צריכים. הרבי פעם אמר על אמו, הרבנית חנה, שהיא היתה מראשי העסקנים של הצלת הפליטים. אז גם כן, בזכות הצדקות שלה, היא זכתה להוליד כזה בן גדול. עוד דבר: הרי בעלה הצדיק הגדול, רלוי"צ, האבא של הרבי, בגלל שהוא במס"נ עסק בהפצת התורה והיהדות, לכן הרשעים ברוסיה שמו אותו קודם בבית הסהר (כמעט שנה) ואחר כך שלחו אותו לגלות בסיביר, בתנאים מאד קשים – מאד קשה לחיות שם, אין אוכל, אין בית, אין שום דבר. הם גם לא הרשו לאשתו, הרבנית חנה, לבוא להיות איתו ביחד. הרבה זמן לא הרשו לו, והיא מאד רצתה להיות ביחד אתו, בתוך עונש הגלות. אבל אחר כך, בסוף, כעבור כמה זמן, הרשו לרבנית חנה סוף כל סוף ללכת להיות אתו בצוותא חדא (ביחד) ולדאוג לו. עשו לו כל כך הרבה יסורים שהוא היה מאד חולה, ולא רק שהיא הביאה לו אוכל ומים והכינה לו, אלא עוד יותר חשוב מזה – צריך לעזור לו שיקבל חיות, שיהיה לו חיים. כשיש רב גדול אמיתי, מה נותן לו חיים? התורה. על התורה כתוב "כי הם חיינו ואורך ימינו", ומה שהכי נתן לו חיים זה היה לכתוב חידושי תורה, אבל לא היה לו לא נייר ולא דיו לכתוב. הרבנית הביאה לו כמה ספרי קדש, וזה היה ניר לכתוב עליו, ובמס"נ, בגלל שזה החיים של בעלה, היא לקחה עשבים והכינה דיו וגם ניר (לעשות דיו זה לא דבר פשוט, אבל היא ידעה איך לוקחים עשבים ועושים מה שצריך לעשות בשביל שיצא דיו). בדרך כלל הוא כתב על דפי הספרים שלו, אבל היא הכינה לו גם ניר. זה שהוא כתב את חידושי התורה זה מה שהחיה אותו, ואחר כך היא גם הצילה רבים מהספרים עם חידושי התורה, והדברים שאנו לומדים כאן ממנו זה הכל בזכותה.

רק נחשוב על זה שיש אשה צדיקה שמכינה דיו לבעלה בשביל לכתוב את חדושי התורה שלה. דיו כותבים דיו – אם שמים את ה-ד בסוף זה יוד. מה זה יוד? שמים את זה אם יש פצע, זה תרופה מבריאה. הדיו שכותבים בו חידושי תורה אמיתיים הוא גם מבריא כמו יוד. יוד זה גם האות י – האות הראשונה של שם הוי' ב"ה. בחסידות כתוב ש-י זה נקודה אחת, כמו טפה. למה קוראים לאות הזאת יוד? כי זה דומה לטפה, וטפה זה או טפת דיו או טפת יוד. כשרואים את האות י צריך לחשוב שזה טפת דיו בשביל לכתוב חידושי תורה וטפת יוד בשביל לרפאות את הפצעים, כי התורה מרפאת את הפצעים. ומי מכין זאת? הרבנית חנה, היא מכינה טפות אלו, וזה נקרא חכמה אלקית. לכן בחסידות כתוב שהאות י זה חכמה של תורה, ולכן זה גם האות הראשונה של שם ה'. בכך צריך להתבונן ברבנית חנה, שיודעת את הסוד הזה – י זה הסוד, בסדר פשט-רמז-דרש-סוד בתורה, והפנימיות של הסוד זה החסידות (שהיא הפנימיות של כל המדרגות, כפי שכותב הרבי). זה מאד מאד חשוב שהרבנית חנה היא זאת שמכינה את הדיו – היוד, ה-י – ובזכות זה היא מולידה בן כמו הרבי. בזכות הטפה הזאת, שרק היא יודעת להכין, בשביל לכתוב חידושים, היא מולידה את הרבי מלך המשיח, שהוא מחדש תורה חדשה. שה' יעזור שכל הבנות יהיו כמו הרבנית חנה, וכל הבנים יזכו לשאת נשים כמו הרבנית חנה, ושכולם יולידו ילדים כמו הרבי. שזכותה תגן עלינו ועל כל ישראל, ונזכה למלך המשיח שייוולד ויתגלה (לידה זה כמו התגלות) תיכף ומיד ממש.